תורתו של ישוע המשיח המובילה לבגרות רוחנית

הדרשה על ההר‬

‫(מתי פרקים ה’ עד ז’)‬

‫פרק ה’ (מספרי הפסוקים נשמרו)‬

‫להיות רגועים בעת צרה בזכות התקווה המשיחית‬

‫« וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַהֲמוֹנִים, עָלָה אֶל הָהָר; וּלְאַחַר שֶׁיָּשַׁב, נִגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו; 2 וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו וַיְלַמֵּד אוֹתָם לֵאמֹר:‬

‫3 « אַשְׁרֵי הַמּוּדָעִים לְעָנְיָם הָרוּחָנִי, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.‬

‫4 אַשְׁרֵי הָאֲבֵלִים, כִּי הֵם יְנֻחָמוּ.‬

‫5 אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים, כִּי הֵמָּה יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ.‬

‫6 אַשְׁרֵי הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לַצֶּדֶק, כִּי הֵם יִשְׂבָּעוּ.‬

‫7 אַשְׁרֵי הָרַחֲמָנִים, כִּי הֵם יְרֻחָמוּ.‬

‫8 אַשְׁרֵי בָּרֵי הַלֵּבָב, כִּי הֵם יִרְאוּ אֶת הָאֱלֹהִים.‬

‫9 אַשְׁרֵי רוֹדְפֵי הַשָּׁלוֹם, כִּי ‘בְּנֵי אֱלֹהִים’ יִקָּרֵאוּ » » (מתי ה’:1-9).‬

‫עלינו להשתמש ביכולתנו המנטלית להשליך את עצמנו אל העתיד באמצעות השמחה שבתקווה, המהווה חלק מפרי רוח הקודש: « וּפְרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, אֱמוּנָה, עֲנָוָה וּשְׁלִיטָה עַצְמִית; כְּנֶגֶד אֵלֶּה אֵין תּוֹרָה » (אל הגלטים ה’:22-23). כתוב במקרא שהאב השמימי הוא אל מאושר ושהמשיחי מבשר « בְּשׂוֹרַת כְּבוֹד הָאֵל הַמְּאֻשָּׁר » (טימותיאוס א’ א’:11). בעוד שסדר דברים זה מעולם לא היה שרוי בחשכה רוחנית כה עמוקה, עלינו להיות מוקדים של אור באמצעות הבשורה שאנו חולקים, אך גם באמצעות שמחת תקוותנו שאנו רוצים להקרין על אחרים: « אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם. עִיר שׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר. גַּם אֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה וְשָׂמִים אוֹתָהּ תַּחַת אֵיפָה, אֶלָּא עַל כַּן הַמְּנוֹרָה וְהִיא מְאִירָה לְכָל אַנְשֵׁי הַבַּיִת. כָּךְ יָאֵר אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי הָאָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיפָאֲרוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם » (מתי ה’:14-16). נהפוך את שמחת אלוהים למעוזנו: « אַל-תֵּעָצֵבוּ כִּי-חֶדְוַת *יְהוָה (YHWH) הִיא מָעֻזְּכֶם » (נחמיה ח’:10).‬

‫* YHWH הוא הטטרגרמטון או ארבע האותיות של השם האלוהי. בתרגום המקרא (תרגום עולם חדש) הוא מופיע בניקוד הנפוץ מזה מאות שנים כ« יהוה » (Jéhovah). ניקוד זה אינו מדויק פעמיים בשל הכנסת ההגייה J במקום I או Y ושל V המקביל ל-W, הנהגה כ« אוּ » (וְלֹא V). ההגייה המדויקת של הטטרגרמטון היא יְהוּאָה (YeHou(W)aH). ההגייה הבלתי מדויקת « Jéhovah » נשמרה בתרגום המקרא שבו נעשה שימוש, בדומה להגייה הבלתי מדויקת של « Jésus » הנהגה יֵשׁוּעַ (Yeshua), משום שהן המוכרות ביותר לקוראים (לחצו על הקישור כדי לעיין ביתר פירוט במחקר על השם האלוהי: השם האלוהי, YHWH, נהגה כפי שהוא נכתב).‬

‫אשרי הנרדפים בגלל הצדק, כי להם מלכות השמיים‬

‫« 10 אַשְׁרֵי הַנִּרְדָּפִים בִּגְלַל הַצֶּדֶק, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.‬

‫11 אַשְׁרֵיכֶם כַּאֲשֶׁר יְחָרְפוּ אֶתְכֶם וְיִרְדְּפוּ אֶתְכֶם וְיֹאמְרוּ עֲלֵיכֶם כָּל רָע בְּשֶׁקֶר בִּגְלָלִי. 12 שִׂמְחוּ וְגִילוּ, כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם; כִּי כָּךְ רָדְפוּ אֶת הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיכֶם » (מתי ה’:10-12).‬

‫ישוע המשיח שאב את האנרגיה של כוח הסבל שלו, לנוכח הניסיונות, מתוך שמחת התקווה שהייתה ערוכה לפניו. חשוב לשאוב אנרגיה כדי להזין את כוח הסבל שלנו מתוך ה« שמחה » שבתקוותנו לחיי נצח, הערוכה לפנינו. באשר לניסיונותינו, ישוע המשיח אמר להתמודד עמם יום ביומו (מתי ו’:33-34). יישום עיקרון זה יסייע לנו לנהל טוב יותר את האנרגיה המנטלית והרגשית כדי להתמודד עם בעיותינו היומיומיות. ישוע המשיח מזהיר מפני ציפייה מופרזת, ואף חולנית, לבעיות או לניסיונות העלולים להכביד על רוחנו וליצור תחושות חולניות של פחד ואימה, דבר שעלול, בטווח הארוך, ליטול מאיתנו כל אנרגיה רוחנית (השווה עם מרקוס ד’:18-19). חשוב מאוד לשמוח בתקווה כדי שנוכל להחזיק מעמד עד הסוף ולזכות בהגשמת תקוותנו המשיחית לחיי נצח: « שִׂמְחוּ וְגִילוּ, כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם » (מתי ה’:12).‬

‫תלמיד יכול להציל חיי אדם רבים באמצעות שירות הדבר‬

‫« 13 אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ; וְאִם הַמֶּלַח יֹאבַד אֶת טַעְמוֹ, בַּמֶּה יֻמְלַח? אֵינוֹ צָלֵחַ עוֹד לְשׁוּם דָּבָר אֶלָּא לְהַשְׁלִיכוֹ הַחוּצָה לְמִרְמַס בְּנֵי אָדָם.‬

‫14 אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם. עִיר שׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר. 15 אֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה כְּדֵי לְשִׂימָהּ תַּחַת אֵיפָה, אֶלָּא עַל כַּן הַמְּנוֹרָה, וְהִיא מְאִירָה לְכָל אַנְשֵׁי הַבַּיִת. 16 כָּךְ יָאֵר אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי הָאָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיפָאֲרוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם » (מתי ה’:13-16).‬

‫ההטפה וההוראה של דבר אלוהים הן דרכים להאיר אור רוחני, הכוונה מוצקה בחיים, בתוך עולם זה השרוי בחשכה רוחנית. המילה היוונית המתורגמת כ« להטיף » היא « κηρύσσω » (kēryssō) (קונקורדנציית סטרונג: « להכריז ככרוז ציבורי » (G2784)). ההטפה היא הכרזה פומבית. אף על פי שההטפה היא הוראה פשוטה המופצת באופן פומבי, אין לבלבל בינה לבין ההוראה הפדגוגית של עיקרי האמונה הבסיסיים של המקרא, המוזכרת במתי כ »ח:20, שם מבקש ישוע המשיח מתלמידיו ללמד את האנשים שנטבלו זה עתה במטרה להעניק להם הכשרה מקראית טובה: « וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם » (מתי כ »ח:20) (ולמדו אותם: (διδάσκω (didasko) « ללמד » (קונקורדנציית סטרונג: « ללמד » (G1321)). נוכל לקחת שתי דוגמאות מקראיות פשוטות המראות את הפשטות של מסר המוכרז בהטפה, לעיתים קרובות במשפט פשוט אחד, לבין הוראה בצורת נאום: ההטפה: « מֵאָז הֵחֵל יֵשׁוּעַ לְהַטִּיף (kēryssō) וְלוֹמַר: « שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם » » (מתי ד’:17). בלוקס י’:9, כאשר ישוע המשיח שולח 70 מתלמידיו להטיף לפניו, הוא נותן להם בדיוק את אותו נושא פשוט מאוד להכרזה: « קָרְבָה אֲלֵיכֶם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים ».‬

‫ההוראה בצורת נאום: « וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַהֲמוֹנִים, עָלָה אֶל הָהָר; וּלְאַחַר שֶׁיָּשַׁב, נִגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו; וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו וַיְלַמֵּד (didasko) אוֹתָם לֵאמֹר » (מתי ה’:1-2). לפיכך, הדרשה על ההר אינה הכרזה פומבית פשוטה, אלא הוראה פדגוגית מקראית בצורת נאום פומבי של כחצי שעה (במקרה זה).‬

‫עם זאת, ישוע המשיח השתמש בביטוי « מעשים טובים »; אור רוחני זה חייב להאיר באמצעות התנהגותנו המשיחית המופתית.

‫נחקה את ישוע המשיח בנאמנות בכול‬

‫« 17 אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת הַנְּבִיאִים; לֹא בָּאתִי לְבַטֵּל, כִּי אִם לְקַיֵּם. 18 כִּי אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, לֹא תַּעֲבֹר יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַכֹּל. 19 לָכֵן כָּל הַמֵּפֵר אַחַת מִן הַמִּצְווֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וּמְלַמֵּד כָּךְ אֶת בְּנֵי הָאָדָם, ‘קָטוֹן’ יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם; וְכָל הָעוֹשֶׂה וְהַמְּלַמֵּד אוֹתָן, הוּא ‘גָּדוֹל’ יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. 20 כִּי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: אִם לֹא תִּרְבֶּה צִדְקַתְכֶם יוֹתֵר מִצִּדְקַת הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים, לֹא תִּכָּנְסוּ בְּשׁוּם אֹפֶן לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם » (מתי ה’:17-20).‬

‫ישוע המשיח קיים את התורה שניתנה למשה. המשיחיים אינם נתונים תחת התורה שניתנה למשה. ישוע המשיח הוא סוף התורה שניתנה למשה: « כִּי הַמָּשִׁיחַ הוּא סוֹף הַתּוֹרָה לִצְדָקָה לְכָל הַמַּאֲמִין » (אל הרומים י’:4). אף על פי כן, ישוע המשיח מפציר בנו להיות נאמנים בדברים הקטנים: « הַנֶּאֱמָן בַּמְּעַט מְאֹד נֶאֱמָן גַּם בָּהַרְבֵּה, וְהָעַוָּל בַּמְּעַט מְאֹד עַוָּל גַּם בָּהַרְבֵּה » (לוקס ט »ז:10).‬

‫חשוב להפנים את נקודת מבטו של אלוהים בנוגע לגנבה ולשקר. כאשר אדם וחוה חטאו בדחף פיתויו של השטן, היו שם שקרו של השטן וגנבת הפרי השייך לאלוהים על ידי אדם וחוה (בראשית פרק ג’). בנוגע לסיפור מקראי זה, ישוע המשיח קשר את שקרו של השטן לרצח: « אַתֶּם מֵאֲבִיכֶם הַשָּׂטָן, וְאֶת תַּאֲווֹת אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. הוּא רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית, וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ. כַּאֲשֶׁר הוּא מְדַבֵּר שֶׁקֶר, מִשֶּׁלּוֹ הוּא מְדַבֵּר, כִּי שַׁקְרָן הוּא וַאֲבִי הַשֶּׁקֶר » (יוחנן ח’:44). באמצעות שקר זה של השטן נכנס החטא לעולם עקב אי-צייתנותו של האדם הראשון, אדם. התוצאה הייתה שהמוות התפשט מבחינה רוחנית וגנטית לכל צאצאיו (אל הרומים ה’:12 ; ו’:23). לנוכח מצב זה שנראה חסר מוצא עבור האנושות כולה, היה צורך שיהוה אלוהים, האב, יסכים למותו כקורבן של בנו אהובו, ישוע המשיח (יְהוֹשֻׁעַ מָשִׁיחַ), כדי להושיע את האנושות (יוחנן ג’:16, 36).‬

‫מנקודת מבט זו אנו מבינים טוב יותר את דבריו של ישוע המשיח כאשר הוא מקשר את השקר להריגה או לרצח, במקרה של השטן, אך גם עבור ילדיו הארציים של השטן, שביקשו ללא הרף להרוג אותו (יוחנן ה’:18 ; ז’:1). לעיתים יש האומרים שיש שקרים « קטנים » ושקרים « גדולים ». הבעיה היא שה« צורך » בשקר וסולם החומרה של השקרים נקבעים לעיתים קרובות על ידי השקרנים עצמם. אולם, כדי לשוב לרעיון החשוב, הכרחי להכיר את נקודת מבטו של אלוהים בשאלה זו באמצעות הסיפורים המקראיים. הצהרה פשוטה של המשיח מראה שקביעה אנושית של סולם חומרה כזה היא טעות: « הַנֶּאֱמָן בַּמְּעַט מְאֹד נֶאֱמָן גַּם בָּהַרְבֵּה, וְהָעַוָּל בַּמְּעַט מְאֹד עַוָּל גַּם בָּהַרְבֵּה » (לוקס ט »ז:10). ניתן להמחיש זאת בדוגמתם של חנניה ושפירה אשתו, שמכרו את נחלתם כדי לתת את הכסף לקהילה המשיחית של תקופת השליחים. אולם הסיפור מלמד אותנו שהם עיכבו לעצמם חלק מכספי המכירה, תוך שהם גורמים לשליחים להאמין שנתנו את הסכום כולו. התוצאה היא שאלוהים המית אותם על שאמרו שקר כזה (מעשי השליחים ה’:1-11). הקביעה המקראית פשוטה: לשקר עלולות להיות השלכות הרות אסון לא רק עבור הקורבנות, אלא גם עבור השקרנים עצמם.‬

‫ישוע המשיח אסר על רצח, שנאה ועלבונות‬

‫« 21 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשׁוֹנִים: « לֹא תִּרְצָח; וְכָל הָרוֹצֵחַ יְחֻיַּב בַּדִּין. » 22 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם כִּי כָּל הַכּוֹעֵס עַל אָחִיו יְחֻיַּב בַּדִּין; וְכָל הָאוֹמֵר לְאָחִיו ‘רֵיקָא’ יְחֻיַּב בְּבֵית הַדִּין הָעֶלְיוֹן; וְכָל הָאוֹמֵר ‘אֱוִיל נָבָל’ יְחֻיַּב בְּגֵיהִנֹּם שֶׁל אֵשׁ » (מתי ה’:21-22).‬

‫בעת מעצרו שהוביל למותו, אסר ישוע המשיח להשתמש בנשק, אף לא כדי להגן עליו או להגן על מטרתו: « אָז אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: « הָשֵׁב אֶת חַרְבְּךָ אֶל מְקוֹמָהּ, כִּי כָּל הָאוֹחֲזִים בַּחֶרֶב – בַּחֶרֶב יֹאבֵדוּ » » (מתי כ »ו:52). רצח והריגה אסורים, הן מסיבות אישיות, ואף מתוך פטריוטיזם דתי או מדיני. הצהרה זו של המשיח היא תזכורת למה שכתוב בנבואת ישעיהו: « וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת; לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה » (ישעיהו ב’:4).‬

‫הימנעות מלימוד מלחמה עוד מניחה כמובן אי-עיסוק גם בספורט קרבי או באמנויות לחימה, אפילו אם הם צבועים בתעמולה דתית האומרת שהדבר נעשה למטרה « הגנתית ». הפיכת גוף אנושי ל« נשק הגנתי » עלולה להפוך במהירות ל« נשק התקפי » העלול לפצוע או להרוג… על המשיחיים שלא לשבוע ממופעי ספורט אלימים או מסרטים המהללים אלימות חינם. הדבר מתועב לחלוטין בעיני יהוה אלוהים: « יְהוָה צַדִּיק יִבְחָן, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ » (תהילים י »א:5).‬

‫הביטוי גיהנום של אש, שבו השתמש ישוע המשיח, נושא בדיוק את אותה משמעות של השמדה או מוות ללא אפשרות לתחייה. היכן היה הגיהנום? הוא שכן מדרום לירושלים, מחוץ לחומות. זו הייתה פשוט מזבלת העיר ירושלים, שהייתה קיימת בתקופת ישוע המשיח ונקראה גיא בן-הינום (גֵּיא הִנֹּם) או גיהנום. לשם היו משליכים ושורפים את אשפת העיר, וכן פגרי בעלי חיים וגופות פושעים לאחר הוצאתם להורג, שלא היו ראויים לקבורה (ואף, בתפיסה המקראית, לא היו ראויים לתחייה: « קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר, סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם » (ירמיהו כ »ב:19)).‬

‫תרגום המקרא ללטינית יצר בלבול בהבנת מצב המתים. כפי שראינו, יש להבחין בין המילה העברית שְׁאוֹל והיוונית הָאדֶס מצד אחד, לבין הגיהנום מצד שני. בתרגומים מסוימים של המקרא תורגמו שלוש המילים הללו במילה שמקורה בלטינית – גיהנום או תופת (infernus). בכך נוצר בלבול בהבנת המילה גיהנום, שהפכה לתורה לא-מקראית בדבר קיומו של גיהנום של אש.‬

ישוע המשיח השתמש במילה « גיהנום » או « גיהנום של אש », כמקום ממשי ומוכר לכל בני דורו, כדי להמחיש את המשפט הנצחי ואת הרעיון של השמדה ללא אפשרות לתחייה, המוות השני הידוע. מעניין לציין שבדרשה על ההר הזכיר ישוע המשיח שלוש פעמים מקום זה, מבלי לפרט בהכרח את משמעותו. מדוע? פשוט מאוד, אפילו בגליל, 100 ק »מ מצפון לירושלים, מקום השמדה זה היה מוכר היטב ולא הצריך שום תיאור או הסבר (מתי ה’:22, 29, 30). הגיהנום מזוהה עם אש שאינה כבה, מדוע? מן הסיבה הברורה שמקום כזה, בקרבת עיר, היה מהווה סכנה לבריאותם של רוב התושבים, אלמלא היה מוזן באש תמידית או קבועה, על בסיס גופרית, כדי לפרק במהירות רבה יותר את כלל פסולת העיר (מרקוס ט’:47-48).‬

‫יחסים טובים עם אלוהים עוברים דרך יחסים טובים עם רענו, וניהול נכון של חילוקי דעות‬

‫« 23 לָכֵן אִם תָּבִיא אֶת קָרְבָּנְךָ אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁם תִּזָּכֵר כִּי לְאָחִיךָ יֵשׁ דָּבָר נֶגְדְּךָ, 24 הַנַּח שָׁם אֶת קָרְבָּנְךָ לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְלֵךְ; קֹדֶם כֹּל הִתְפַּיֵּס עִם אָחִיךָ, וְאָז בּוֹא וְהַקְרֵב אֶת קָרְבָּנְךָ.‬

‫25 הִתְפַּשֵּׁר מַהֵר עִם יְרִיבְךָ בְּעוֹדְךָ אִתּוֹ בַּדֶּרֶךְ, פֶּן יַסְגִּירְךָ הַיָּרִיב לַשּׁוֹפֵט, וְהַשּׁוֹפֵט לַשּׁוֹטֵר, וְתֻשְׁלַךְ לְבֵית הַסֹּהַר. 26 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ: לֹא תֵּצֵא מִשָּׁם עַד אֲשֶׁר תְּשַׁלֵּם אֶת הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה » (מתי ה’:23-26).‬

‫ישוע המשיח אמר שמוטב ליישב בעיה עם רענו לפני שמתפללים לאלוהים. ישוע המשיח הסביר שכדי שיהיו לנו יחסים טובים עם אלוהים, עלינו לקיים יחסים טובים עם רענו. עלינו ליישב בהקדם האפשרי את בעיותינו עם רענו, במיוחד אם חטאנו נגדו.‬

‫באותו פרק עצמו, אמר ישוע המשיח לאהוב את אויבינו (מתי ה’:38-48). את הפועל « לאהוב » בהקשר זה יש להבין במובן של אהבה מושכלת, מבלי שתהיה חדורה בהכרח בחיבה כלפי אויבנו. לדוגמה, כאשר אדם מעליב אותנו או מתנהג אלינו ברעה, האהבה המבוססת על עקרונות מקראיים תמנע מאיתנו להשיב עלבון תחת עלבון, או שנאה תחת שנאה. בדרך זו יישבר מעגל הקסמים של שנאה תחת שנאה, באמצעות המעגל החיובי שביקש ישוע המשיח: להשיב לשנאת אויבנו בשליטה עצמית, באהבה המבוססת על הגינות, נימוסים טובים, חינוך טוב והיגיון בריא (אל הגלטים ה’:22-23 « פרי רוח הקודש »). דרך פעולה זו תוכל אולי לעודד אותו לשנות את גישתו כלפינו.‬

‫המניעים למעשים‬
‫(טובים או רעים)‬
‫נחשבים באותה מידה כמו המעשים עצמם‬
‫(טובים או רעים)‬

‫« 27 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר: « לֹא תִּנְאָף. » 28 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם כִּי כָּל הַמַּבִּיט בְּאִשָּׁה כְּדֵי לַחְמֹד אוֹתָהּ כְּבָר נָאַף אוֹתָהּ בְּלִבּוֹ. 29 לָכֵן אִם עֵינְךָ הַיְּמָנִית מַכְשִׁילָה אוֹתְךָ, נַקֵּר אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ; כִּי מוּטָב לְךָ שֶׁיֹּאבַד אֶחָד מֵאֵיבָרֶיךָ מֵאֲשֶׁר יֻשְׁלַךְ כָּל גּוּפְךָ לַגֵּיהִנֹּם. 30 וְאִם יָדְךָ הַיְּמָנִית מַכְשִׁילָה אוֹתְךָ, קַצֵּץ אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ; כִּי מוּטָב לְךָ שֶׁיֹּאבַד אֶחָד מֵאֵיבָרֶיךָ מֵאֲשֶׁר יֵלֵךְ כָּל גּוּפְךָ לַגֵּיהִנֹּם » (מתי ה’:27-30).‬

‫הלב הסמלי מהווה את פנימיותו הרוחנית של האדם, המורכבת מהרהורים המלווים בדיבורים ובמעשים (טובים או רעים). ישוע המשיח היטיב להסביר מה הופך אדם לטהור או לטמא, בשל מצב לבו: « אֲבָל הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַפֶּה נוֹבְעִים מִן הַלֵּב, וְהֵם הַמְּטַמְּאִים אֶת הָאָדָם. כִּי מִן הַלֵּב יוֹצְאוֹת מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת, רְצִיחוֹת, נִאוּפִים, זְנוּת, גְּנֵבוֹת, עֵדֻיּוֹת שֶׁקֶר וְגִדּוּפִים. אֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים הַמְּטַמְּאִים אֶת הָאָדָם » (מתי ט »ו:18-20). במקרה זה, מתאר ישוע המשיח בן אנוש במצב של ערלת לב רוחנית, עם « ערלת לבו », עם מחשבותיו הרעות ההופכות אותו לטמא לפני אלוהים ובלתי ראוי לחיים (עיין שוב במשלי ד’:23). « הָאִישׁ הַטּוֹב מוֹצִיא טוֹב מֵאוֹצָרוֹ הַטּוֹב, וְהָאִישׁ הָרַע מוֹצִיא רַע מֵאוֹצָרוֹ הָרַע » (מתי י »ב:35). בחלק הראשון של הצהרתו של ישוע המשיח, הוא מתאר בן אנוש בעל לב נימול מבחינה רוחנית.‬

‫נקודת מבטו של ישוע המשיח על גירושין ונישואין מחדש‬

‫« 31 גַּם נֶאֱמַר: « כָּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יִתֵּן לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת. » 32 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם כִּי כָּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ – מִלְּבַד עַל דְּבַר זְנוּת – מֵבִיא אוֹתָהּ לִידֵי נִאוּף, וְהַנּוֹשֵׂא גְּרוּשָׁה נוֹאֵף » (מתי ה’:31-32).‬

‫« וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו פְּרוּשִׁים כְּדֵי לְנַסּוֹתוֹ וְאָמְרוּ: « הַאִם מֻתָּר לְאִישׁ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עַל כָּל דָּבָר? » עָנָה וְאָמַר: « הַאִם לֹא קְרָאתֶם כִּי הַבּוֹרֵא מֵרֵאשִׁית זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם, וְאָמַר: ‘עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד’? כָּךְ שֶׁאֵינָם עוֹד שְׁנַיִם, אֶלָּא בָּשָׂר אֶחָד. לָכֵן אֵת אֲשֶׁר חִבֵּר הָאֱלֹהִים – אָדָם אַל יַפְרִיד. » אָמְרוּ לוֹ: « מַדּוּעַ אֵפוֹא צִוָּה מֹשֶׁה לָתֵת סֵפֶר כְּרִיתוּת וּלְגָרֵשׁ אוֹתָהּ? » אָמַר לָהֶם: « מֹשֶׁה, בִּגְלַל קְשִׁי לְבַבְכֶם, הִתִּיר לָכֶם לְגָרֵשׁ אֶת נְשֵׁיכֶם, אֲבָל מֵרֵאשִׁית לֹא הָיָה כֵּן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי כָּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ – מִלְּבַד עַל דְּבַר זְנוּת – וְנוֹשֵׂא אַחֶרֶת, נוֹאֵף הוּא » » (מתי י »ט:3-9).‬

‫לפיכך, גירושין ונישואין מחדש מותרים רק על דבר זנות, כלומר יחסי מין שהמקרא מגנה, כגון ניאוף, הומוסקסואליות ומנהגים מיניים מעוותים אחרים. מה שמפר את קשרי הנישואין הם מותו של בן הזוג והזנות, בדרך כלל ניאוף. כמובן, במקרה של ניאוף, הגירושין אינם אוטומטיים. בן הזוג הנפגע יכול לסלוח. במקרה זה, בהסכמה הדדית, חיי הנישואין יכולים להתחדש. במצב זה, בן הזוג שנפגע קודם לכן לא יוכל מבחינה מקראית לחזור בו מהחלטתו (ואם כך יקרה [בעוד שאין הוכחה נוספת לניאוף], הוא לא יוכל להינשא מחדש). אם תהיה חזרה על המעשה עם הוכחה לניאוף, והפעם בן הזוג הנפגע אינו סולח, הוא יכול להתגרש ולהינשא מחדש. אלה העושים חישוב מעוות לפנות לניאוף, או למניפולציה כדי לחשוף את בן זוגם לניאוף, אם להשתמש בביטויו של המשיח (באמצעות שביתת מין ללא כל סיבה, כדי לדחוף את בן הזוג הנזקק לחטא), במטרה להפר את קשרי הנישואין המקודשים, תוך הסתמכות לאחר מכן על רחמיו של אלוהים כדי לזכות בסליחה – טועים טעות מרה: « יְהִי הַנִּשּׂוּאִין מְכֻבָּדִים בְּעֵינֵי הַכֹּל וּמִטַּת הַנִּשּׂוּאִין לְלֹא דֹּפִי, כִּי אֶת הַזּוֹנִים וְאֶת הַמְּנָאֲפִים יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים » (אל העברים י »ג:4).‬

***

Other Middle Eastern languages:

Arabic: ستة مواضيع لدراسة الكتاب المقدس

Farsi (Persian): شش موضوع برای مطالعه کتاب مقدس

yiddish: זעקס ביבל שטודיע טעמעס

Urdu : چھ بائبل مطالعہ کے موضوعات

Table of contents of the http://yomelyah.fr/ website

Reading the Bible daily, this table of contents contains informative Bible articles (Please click on the link above to view it)…

Bible Articles Language Menu

Table of languages of more than seventy languages, with six important biblical articles, written in each of these languages…

Site en Français: http://yomelijah.fr/

Sitio en español: http://yomeliah.fr/