תיאורי הבשורות על תחייתו של ישוע המשיח משמשים לחיזוק אמונתנו בתקווה לתחייה ולחיי נצח
כדי להבהיר לתלמידיו שהוא אכן הוקם לתחייה מבין המתים, הוא לבש גופות אנושיים שונים, שפניהם לא תמיד היו ניתנות לזיהוי על ידי תלמידיו
מבוא
מטרת ההתבוננות הזו בסיפורים השונים על תחייתו של ישוע המשיח היא כפולה: הראשונה היא, כפי שמציינת הכותרת הראשית, לעודד את האנשים המאמינים בתקווה המשיחית של התחייה וחיי הנצח (יוחנן ג’:16, 36). השנייה היא להראות שעל פי המקרא, היא מהווה ערובה שניתנה מאת אלוהים לכך שתחיית המתים אכן תתממש. דווקא השליח פאולוס כתב זאת באיגרת הראשונה אל הקורינתים פרק ט »ו, המוקדש כולו במיוחד לנושא זה של התחייה. כאשר אנשים מסוימים בקהילה אמרו שלא תהיה תחיית מתים, הנה מה שכתב השליח פאולוס בתשובה:
« וְאִם הַמָּשִׁיחַ נִכְרָז כְּמִי שֶׁהֻקַם מִן הַמֵּתִים, אֵיךְ אוֹמְרִים אֲחָדִים מִכֶּם כִּי אֵין תְּחִיַּת מֵתִים? אִם בֶּאֱמֶת אֵין תְּחִיַּת מֵתִים, גַּם הַמָּשִׁיחַ לֹא הֻקַם. וְאִם הַמָּשִׁיחַ לֹא הֻקַם, הֲרֵי שֶׁהַכְרָזָתֵנוּ הִיא לַשָּׁוְא, וְגַם אֱמוּנַתְכֶם הִיא לַשָּׁוְא. יְתֵרָה מִזֹּאת, אָנוּ נִמְצָאִים עֵדֵי שֶׁקֶר שֶׁל הָאֱלֹהִים, כִּי הֵעַדְנוּ עַל הָאֱלֹהִים שֶׁהוּא הֵקִים אֶת הַמָּשִׁיחַ – אֲשֶׁר לֹא הֵקִים אוֹתוֹ אִם בֶּאֱמֶת הַמֵּתִים אֵינָם מוּקָמִים. כִּי אִם הַמֵּתִים אֵינָם מוּקָמִים, גַּם הַמָּשִׁיחַ לֹא הֻקַם. וְאִם הַמָּשִׁיחַ לֹא הֻקַם, אֱמוּנַתְכֶם חֲסַרְת תּוֹעֶלֶת; עוֹדְכֶם בַּחֲטָאֵיכֶם. אָכֵן, גַּם אֵלֶּה שֶׁנִּרְדְּמוּ בַּמָּוֶת בַּמָּשִׁיחַ – אָבְדוּ. אִם בַּחַיִּים הָאֵלֶּה בִּלְבַד קִוִּינוּ בַּמָּשִׁיחַ, אָנוּ הָאֻמְלָלִים מִכָּל בְּנֵי הָאָדָם » (הראשונה אל הקורינתים ט »ו:12-19 ; הקורא החפץ בכך יכול לקרוא את פרק ט »ו כולו, על הסוגים השונים של התחייה).
נקודה אחרונה, הפעם בנוגע לסיפורים השונים על התגלויותיו של ישוע המשיח שקם לתחייה, וזאת במשך ארבעים יום, לפני עלייתו השמימה. תשימו לב לדבר מפתיע, והוא שהתלמידים לא זיהו אותו מיד, כאילו פניו השתנו. הוא זוהה באמצעות תנועותיו המוכרות מן העבר, כגון בציעת הלחם, או האופן שבו הגה את שמות קרוביו כגון מרים המגדלית. מדוע? בראשונה אל הקורינתים ט »ו:45 כתוב: « הָאָדָם הָרִאשׁוֹן אָדָם הָיָה לְנֶפֶשׁ חַיָּה. הָאָדָם הָאַחֲרוֹן הָיָה לְרוּחַ מְחַיָּה ». פסוק זה מראה שישוע המשיח שקם לתחייה הוקם כרוח, ורוח או מלאך אינם נראים בדרך כלל בעיניים אנושיות. כדי להבהיר לתלמידיו שהוא אכן הוקם לתחייה מבין המתים, הוא לבש גוף אנושי שונה, שפניו לא תמיד היו ניתנות לזיהוי על ידי תלמידיו.
אישה נדיבה: « אֶת אֲשֶׁר יָכְלָה עָשְׂתָה » (מרקוס י »ד:8)
« וּבִהְיוֹתוֹ בְּבֵית עַנְיָה בְּבֵית שִׁמְעוֹן הַמְּצֹרָע, בְּשָׁעָה שֶׁהֵסֵב אֶל הַשֻּׁלְחָן, בָּאָה אִשָּׁה וּבְיָדָהּ פַּךְ שֶׁל בֹּהַט מָלֵא שֶׁמֶן בֹּשֶׂם, נֵרְדְּ זַךְ וְיָקָר מְאֹד. הִיא שָׁבְרָה אֶת פַּךְ הַבֹּהַט וְיָצְקָה אֶת הַשֶּׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ. אַךְ הָיוּ אֲחָדִים שֶׁהִבִּיעוּ מִרְמוּר בֵּינֵיהֶם לֵאמֹר: « לָמָּה הָיָה הַבִּזְבּוּז הַזֶּה שֶׁל שֶׁמֶן הַבֹּשֶׂם? כִּי אֶפְשָׁר הָיָה לִמְכֹּר אֶת שֶׁמֶן הַבֹּשֶׂם הַזֶּה בְּיוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת דִּינָר וְלָתֵת לָעֲנִיִּים! » וְהֵם רָגְזוּ עָלֶיהָ מְאֹד. אֲבָל יֵשׁוּעַ אָמַר: « הַנִּיחוּ לָהּ. לָמָּה אַתֶּם מַטְרִיחִים אוֹתָהּ? מַעֲשֶׂה יָפֶה עָשְׂתָה עִמָּדִי. כִּי תָּמִיד יֵשׁ לָכֶם אֶת הָעֲנִיִּים עִמָּכֶם, וּכְשֶׁתִּרְצוּ תּוּכְלוּ תָּמִיד לְהֵיטִיב עִמָּהֶם, אַךְ אוֹתִי אֵין לָכֶם תָּמִיד. אֶת אֲשֶׁר יָכְלָה עָשְׂתָה; הִיא הִקְדִּימָה לָסוּךְ אֶת גּוּפִי בְּשֶׁמֶן בֹּשֶׂם לִקְבוּרָתִי. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תֻּכְרַז בּוֹ הַבְּשׂוֹרָה בְּכָל הָעוֹלָם, יְסֻפַּר גַּם אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה הָאִשָּׁה הַזֹּאת לְזִכָּרוֹן לָהּ » » (מרקוס י »ד:3-9).
נדיבותה של אישה זו דומה לזו של האלמנה הענייה מאוד שעליה הבחין ישוע המשיח: « וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הָעֲשִׁירִים מַשְׁלִיכִים אֶת מַתְּנוֹתֵיהֶם אֶל קֻפּוֹת הָאוֹצָר. וַיַּרְא גַּם אַלְמָנָה עֲנִיָּה אַחַת מַשְׁלִיכָה שָׁמָּה שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת קְטַנּוֹת שֶׁעֶרְכָּן מְעַט מְאֹד, וַיֹּאמֶר: « אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, זֹאת הָאֱמֶת: אַלְמָנָה עֲנִיָּה זוֹ הִשְׁלִיכָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם. כִּי כָּל אֵלֶּה הִשְׁלִיכוּ מַתָּנוֹת מִן הָעֹדֶף שֶׁלָּהֶם, אַךְ הִיא מִמַּחְסוֹרָהּ הִשְׁלִיכָה אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה לָהּ לְמִחְיָתָהּ » » (לוקס כ »א:1-4). כך, ישוע המשיח מבחין במאמץ הקטן ביותר שאנו עושים מכל הלב כדי לשרת את אביו כמיטב יכולתנו (מתי ז’:21).
– אומץ לבו של יוסף הרמתי המבקש מפילאטוס, הנציב הרומי של יהודה, את גופתו חסרת החיים של המשיח:
כאשר אנו קוראים סיפורים היסטוריים, במקרה זה הבשורות, אנו מכירים את סופם. אולם, הדמויות שחיו את המצב המסוכן והמדאיג לעיתים, לא ידעו את ההשלכות של החלטותיהן האמיצות, כגון מאסר או כל מיני התעללויות. בין הדמויות האמיצות הללו שהמקרא מזכיר נמצא יוסף הרמתי, איש שביקש את גופת המשיח כדי להעניק לו קבורה הולמת. אצילותו של יוסף הרמתי, במעשהו, היא בכך שהעמיד לרשות גופתו המתה של המשיח את קברו שלו, שאותו הכין במיוחד עבור עצמו (יוסף הרמתי). הסיפור במרקוס ט »ו מתאר אותו כאיש « נכבד » ואת פנייתו אל פילאטוס, שגזר את גזר דין המוות על המשיח, כמעשה « אמיץ ».
« וּכְשֶׁהִגִּיעַ הָעֶרֶב, בָּא אִישׁ עָשִׁיר מִן הָרָמָתַיִם וּשְׁמוֹ יוֹסֵף, אֲשֶׁר גַּם הוּא הָיָה לְתַלְמִיד שֶׁל יֵשׁוּעַ. אִישׁ זֶה נִגַּשׁ אֶל פִּילָטוֹס וּבִקֵּשׁ אֶת גּוּפַת יֵשׁוּעַ. אָז צִוָּה פִּילָטוֹס לִמְסֹר אוֹתָהּ. וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת הַגּוּפָה, עָטַף אוֹתָהּ בְּסָדִין פִּשְׁתָּן טָהוֹר, וְהִנִּיחַ אוֹתָהּ בְּקֶבֶר הַזִּכָּרוֹן הֶחָדָשׁ שֶׁלּוֹ, אֲשֶׁר חָצַב בַּסֶּלַע. וּלְאַחַר שֶׁגָּלַל אֶבֶן גְּדוֹלָה אֶל פֶּתַח קֶבֶר הַזִּכָּרוֹן, הָלַךְ לוֹ. אַךְ מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם הָאַחֶרֶת נִשְׁאֲרוּ שָׁם, יוֹשְׁבוֹת מוּל הַקֶּבֶר » (מתי כ »ז:57-61).
« וּכְשֶׁכְּבָר הָיָה עֶרֶב, וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיָה זֶה יוֹם הַהֲכָנָה, כְּלוֹמַר עֶרֶב שַׁבָּת, בָּא יוֹסֵף הָרָמָתִי, חָבֵר נִכְבָּד בַּסַּנְהֶדְרִין, אֲשֶׁר גַּם הוּא חִכָּה לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים. הוּא אָזַר אֹמֶץ וְנִכְנַס אֶל פִּילָטוֹס וּבִקֵּשׁ אֶת גּוּפַת יֵשׁוּעַ. אַךְ פִּילָטוֹס הִתְפַּלֵּא שֶׁכְּבָר מֵת, וְקָרָא לַקָּצִין וְשָׁאַל אוֹתוֹ אִם כְּבָר מֵת. וּלְאַחַר שֶׁוִּדֵּא זֹאת מִפִּי הַקָּצִין, הֶעֱנִיק אֶת הַגּוּפָה לְיוֹסֵף. אָז קָנָה הַלָּה סָדִין פִּשְׁתָּן וְהוֹרִיד אֶת יֵשׁוּעַ, עָטַף אוֹתוֹ בִּסְדִין הַפִּשְׁתָּן וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ בְּקֶבֶר אֲשֶׁר הָיָה חָצוּב בַּסֶּלַע; וְגָלַל אֶבֶן עַד פֶּתַח קֶבֶר הַזִּכָּרוֹן. וּמִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם יוֹסֵי הִמְשִׁיכוּ לְהַבִּיט הֵיכָן הֻנַּח » (מרקוס ט »ו:42-47).
« אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּקֵּשׁ יוֹסֵף הָרָמָתִי, אֲשֶׁר הָיָה תַּלְמִיד שֶׁל יֵשׁוּעַ, אַךְ בַּסֵּתֶר מִפְּנֵי פַּחְדּוֹ מִן הַיְּהוּדִים, רְשׁוּת מִפִּילָטוֹס לָקַחַת אֶת גּוּפַת יֵשׁוּעַ; וּפִילָטוֹס הִרְשָׁה לוֹ. הוּא בָּא וְלָקַח אֶת גּוּפָתוֹ. וְגַם נַקְדִּימוֹן, אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו בָּרִאשׁוֹנָה בַּלַּיְלָה, בָּא וְהֵבִיא תַּעֲרֹבֶת שֶׁל מוֹר וַאֲהָלוֹת, כְּמֵאָה לִיטְרָא. הֵם לָקְחוּ אֶת גּוּפַת יֵשׁוּעַ וְקָשְׁרוּ אוֹתָהּ בְּתַכְרִיכִים עִם הַבְּשָׂמִים, כְּמִנְהַג הַיְּהוּדִים לְהָכִין לִקְבוּרָה. וּבַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִתְלָה עַל עֵץ הָיָה גַּן, וּבַגַּן קֶבֶר זִכָּרוֹן חָדָשׁ, אֲשֶׁר עוֹד לֹא הֻנַּח בּוֹ אִישׁ. שָׁם הֵם הִנִּיחוּ אֶת יֵשׁוּעַ, בִּגְלַל יוֹם הַהֲכָנָה שֶׁל הַיְּהוּדִים, כִּי קֶבֶר הַזִּכָּרוֹן הָיָה קָרוֹב » (יוחנן י »ט:38-42).
– לְמָחֳרַת מוֹת הַמָּשִׁיחַ, בְּ-15 בְּנִיסָן (חֹדֶשׁ בַּלּוּחַ הַמִּקְרָאִי הַיְּהוּדִי), רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים מְוַדְּאִים שֶׁקֶּבֶר הַמָּשִׁיחַ יִהְיֶה גַּם חָתוּם הֵיטֵב וְגַם שָׁמוּר עַל יְדֵי שְׁנֵי חַיָּלִים:
« לְמָחֳרָת, שֶׁהָיָה הַיּוֹם שֶׁלְּאַחַר יוֹם הַהֲכָנָה, נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים אֶל פִּילָטוֹס וְאָמְרוּ: « אֲדוֹנֵנוּ, נִזְכַּרְנוּ כִּי הַמַּתְעֶה הַזֶּה אָמַר בְּעוֹדוֹ חַי: ‘אַחֲרֵי שְׁלֹשָׁה יָמִים אָקוּם לִתְחִיָּה.’ לָכֵן צַוֵּה לִשְׁמֹר עַל הַקֶּבֶר עַד הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, פֶּן יָבוֹאוּ תַּלְמִידָיו וְיִגְנְבוּ אוֹתוֹ וְיֹאמְרוּ לָעָם: ‘הוּא הוּקַם מִן הַמֵּתִים!’ וְהַתַּרְמִית הָאַחֲרוֹנָה תִּהְיֶה גְּרוּעָה מִן הָרִאשׁוֹנָה. » אָמַר לָהֶם פִּילָטוֹס: « יֵשׁ לָכֶם מִשְׁמָר. לְכוּ וְשִׁמְרוּ עַל הַקֶּבֶר כְּפִי שֶׁאַתֶּם מְבִינִים. » הֵם הָלְכוּ וְהִבְטִיחוּ אֶת הַקֶּבֶר בַּחֲתִימַת הָאֶבֶן וּבְהַצָּבַת הַמִּשְׁמָר » (מתי כ »ז:62-66).
– יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁקָּם לִתְחִיָּה נִגְלֶה לַנָּשִׁים שֶׁבָּאוּ מֻקְדָּם מְאֹד בַּבֹּקֶר שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן, 16 בְּנִיסָן:
« אַחֲרֵי הַשַּׁבָּת, כְּשֶׁהֵחֵל לְהָאִיר בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַשָּׁבוּעַ, בָּאוּ מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם הָאַחֶרֶת לִרְאוֹת אֶת הַקֶּבֶר. וְהִנֵּה הָיְתָה רְעִידַת אֲדָמָה גְּדוֹלָה, כִּי מַלְאַךְ יְהוָה יָרַד מִן הַשָּׁמַיִם, נִגַּשׁ וְגָלַל אֶת הָאֶבֶן וְיָשַׁב עָלֶיהָ. מַרְאֵהוּ הָיָה כַּבָּרָק וּלְבוּשׁוֹ לָבָן כַּשֶּׁלֶג. וּמִפַּחְדָּם מִמֶּנּוּ רָעֲדוּ הַשּׁוֹמְרִים וְהָיוּ כְּמֵתִים. עָנָה הַמַּלְאָךְ וְאָמַר לַנָּשִׁים: « אַל תִּירֶאנָה אַתֶּן, כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֶת יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר נִתְלָה עַל עֵץ אַתֶּן מְבַקְּשׁוֹת. אֵינֶנּוּ פֹּה, כִּי הוּא הוּקַם, כְּפִי שֶׁאָמַר. בּוֹאנָה וּרְאֶינָה אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב בּוֹ. וּלְכֶנָה מַהֵר וְאִמְרֶנָה לְתַלְמִידָיו כִּי הוּקַם מִן הַמֵּתִים, וְהִנֵּה הוּא קוֹדֵם לָכֶן לַגָּלִיל; שָׁם תִּרְאֶינָה אוֹתוֹ. הִנֵּה אָמַרְתִּי לָכֶן. » הֵן יָצְאוּ מַהֵר מִקֶּבֶר הַזִּכָּרוֹן בְּיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְרָצוּ לְבַשֵּׂר לְתַלְמִידָיו. וְהִנֵּה יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתָן וְאָמַר: « שָׁלוֹם לָכֶן! » הֵן נִגְּשׁוּ, אָחֲזוּ בְּרַגְלָיו וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. אָז אָמַר לָהֶן יֵשׁוּעַ: « אַל תִּירֶאנָה. לְכֶנָה וְהַגֵּדְנָה לְאַחַי שֶׁיֵּלְכוּ לַגָּלִיל, וְשָׁם יִרְאוּ אוֹתִי » » (מתי כ »ח:1-10).
– הַנָּשִׁים מְבַשְּׂרוֹת אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה עַל תְּחִיַּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לְ-11 הַשְּׁלִיחִים שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים לָהֶן:
« וּבְיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַשָּׁבוּעַ, בֹּקֶר מֻקְדָּם, בָּאוּ אֶל הַקֶּבֶר וְהֵבִיאוּ אֶת הַבְּשָׂמִים אֲשֶׁר הֵכִינוּ. הֵן מָצְאוּ אֶת הָאֶבֶן מְגֻלְגֶּלֶת מֵעַל קֶבֶר הַזִּכָּרוֹן, וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ לֹא מָצְאוּ אֶת גּוּפַת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ. וּבְעוֹדָן נְבוֹכוֹת עַל כָּךְ, הִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים בִּלְבוּשׁ מַבְרִיק נִצְּבוּ עֲלֵיהֶן. כְּשֶׁנָּפַל עֲלֵיהֶן פַּחַד וְהֵן הִרְכִּינוּ אֶת פְּנֵיהֶן אַרְצָה, אָמְרוּ אֲלֵיהֶן: « לָמָּה אַתֶּן מְבַקְּשׁוֹת אֶת הַחַי בֵּין הַמֵּתִים? [אֵינֶנּוּ פֹּה, אֶלָּא הוּקַם.] זְכֹרְנָה אֵיךְ דִּבֶּר אֲלֵיכֶן בְּעוֹדוֹ בַּגָּלִיל, לֵאמֹר שֶׁבֶּן הָאָדָם צָרִיךְ לְהִמָּסֵר לִידֵי אֲנָשִׁים חוֹטְאִים וְלִהְיוֹת תָּלוּי עַל עֵץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לָקוּם לִתְחִיָּה. » אָז נִזְכְּרוּ בִּדְבָרָיו, וְשָׁבוּ מִקֶּבֶר הַזִּכָּרוֹן וְהִגִּידוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָאַחַד עָשָׂר וּלְכָל הָאֲחֵרִים. הָיוּ אֵלֶּה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית, וְיוֹחָנָה, וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב; וְגַם שְׁאָר הַנָּשִׁים אֲשֶׁר אִתָּן אָמְרוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לַשְּׁלִיחִים. אַךְ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִרְאוּ לָהֶם כְּהַבְלֵי שְׁטוּת, וְהֵם לֹא הֶאֱמִינוּ לָהֶן » (לוקס כ »ד:1-11).
– פֶּטְרוֹס וְיוֹחָנָן רָצִים אֶל הַקֶּבֶר כְּדֵי לִבְדֹּק אֶת אֲמִתּוּת עֵדוּתָן שֶׁל הַנָּשִׁים:
« וּבְיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַשָּׁבוּעַ בָּאָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית מֻקְדָּם אֶל קֶבֶר הַזִּכָּרוֹן, בְּעוֹד חֹשֶׁךְ, וְרָאֲתָה אֶת הָאֶבֶן מוּסֶרֶת מֵעַל קֶבֶר הַזִּכָּרוֹן. רָצָה וּבָאָה אֶל שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וְאֶל הַתַּלְמִיד הָאַחֵר אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ אָהַב, וְאָמְרָה לָהֶם: « לָקְחוּ אֶת הָאָדוֹן מִקֶּבֶר הַזִּכָּרוֹן, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵיפֹה שָׂמוּ אוֹתוֹ. » יָצְאוּ פֶּטְרוֹס וְהַתַּלְמִיד הָאַחֵר וְהָלְכוּ אֶל קֶבֶר הַזִּכָּרוֹן. שְׁנֵיהֶם רָצוּ יַחְדָּו, אַךְ הַתַּלְמִיד הָאַחֵר רָץ מַהֵר יוֹתֵר מִפֶּטְרוֹס וְהִגִּיעַ רִאשׁוֹן אֶל קֶבֶר הַזִּכָּרוֹן. הוּא הִתְכּוֹפֵף וְרָאָה אֶת הַתַּכְרִיכִים מֻנָּחִים שָׁם, אַךְ לֹא נִכְנַס. אָז בָּא גַּם שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס אַחֲרָיו וְנִכְנַס אֶל קֶבֶר הַזִּכָּרוֹן; וְרָאָה אֶת הַתַּכְרִיכִים מֻנָּחִים, וְאֶת הַסּוּדָר אֲשֶׁר הָיָה עַל רֹאשׁוֹ – לֹא מֻנָּח עִם הַתַּכְרִיכִים, אֶלָּא מְגֻלְגָּל לְבַדּוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד. אָז נִכְנַס גַּם הַתַּלְמִיד הָאַחֵר, שֶׁהִגִּיעַ רִאשׁוֹן אֶל קֶבֶר הַזִּכָּרוֹן, וְרָאָה וְהֶאֱמִין; כִּי עֲדַיִן לֹא הֵבִינוּ אֶת הַכָּתוּב שֶׁעָלָיו לָקוּם מִן הַמֵּתִים. וְכָךְ שָׁבוּ הַתַּלְמִידִים אֶל בֵּיתָם » (יוחנן כ’:1-10).
– מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית פּוֹגֶשֶׁת אֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁקָּם לִתְחִיָּה, אֵינָהּ מְזַהָה אוֹתוֹ וְחוֹשֶׁבֶת שֶׁהוּא הַגַּנָּן:
« וּמִרְיָם עָמְדָה מִחוּץ לְקֶבֶר הַזִּכָּרוֹן וּבָכְתָה. וּבְעוֹדָהּ בּוֹכָה הִתְכּוֹפְפָה לְהַבִּיט אֶל תּוֹךְ קֶבֶר הַזִּכָּרוֹן, וְרָאֲתָה שְׁנֵי מַלְאָכִים בִּלְבָנִים יוֹשְׁבִים, אֶחָד לְרַאֲשׁוֹתָיו וְאֶחָד לְמַרְגְּלוֹתָיו, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה מֻנַּחַת גּוּפַת יֵשׁוּעַ. אָמְרוּ לָהּ: « אִשָּׁה, לָמָּה אַתְּ בּוֹכָה? » אָמְרָה לָהֶם: « לָקְחוּ אֶת אֲדוֹנִי, וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיפֹה הִנִּיחוּ אוֹתוֹ. » לְאַחַר שֶׁאָמְרָה זֹאת, פָּנְתָה לְאָחוֹר וְרָאֲתָה אֶת יֵשׁוּעַ עוֹמֵד שָׁם, אַךְ לֹא יָדְעָה כִּי זֶהוּ יֵשׁוּעַ. אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: « אִשָּׁה, לָמָּה אַתְּ בּוֹכָה? אֶת מִי אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת? » הִיא, בְּחָשְׁבָהּ כִּי הוּא הַגַּנָּן, אָמְרָה לוֹ: « אֲדוֹנִי, אִם אַתָּה נָשָׂאתָ אוֹתוֹ מִזֶּה, אֱמֹר לִי אֵיפֹה הִנַּחְתָּ אוֹתוֹ, וַאֲנִי אֶקַּח אוֹתוֹ. » אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: « מִרְיָם! » פָּנְתָה הִיא וְאָמְרָה לוֹ בְּעִבְרִית: « רַבּוּנִי! » (שֶׁפֵּרוּשׁוֹ « מוֹרִי! »). אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: « אַל תֵּאָחֲזִי בִּי, כִּי עוֹד לֹא עָלִיתִי אֶל הָאָב; אֶלָּא לְכִי אֶל אַחַי וְאִמְרִי לָהֶם: ‘אֲנִי עוֹלֶה אֶל אָבִי וַאֲבִיכֶם, וְאֶל אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם.’ » בָּאָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וְהוֹדִיעָה לַתַּלְמִידִים: « רָאִיתִי אֶת הָאָדוֹן! » – וְכִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר לָהּ » (יוחנן כ’:11-18).
– שְׁנֵי תַּלְמִידִים מְשׂוֹחֲחִים עִם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁקָּם לִתְחִיָּה, מִבְּלִי לָדַעַת זֹאת, בַּדֶּרֶךְ לְאֶמָּאוּס:
« וְהִנֵּה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עַצְמוֹ הָלְכוּ שְׁנַיִם מֵהֶם אֶל כְּפָר הַמְּרֻחָק מִירוּשָׁלַיִם כְּאַחַד עָשָׂר קִילוֹמֶטְרִים וּשְׁמוֹ אֶמָּאוּס, וְהֵם שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר קָרוּ. וּבְעוֹדָם מְשׂוֹחֲחִים וּמִתְוַכְּחִים, נִגַּשׁ יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ וְהָלַךְ אִתָּם; אַךְ עֵינֵיהֶם נִמְנְעוּ מִלְּהַכִּיר אוֹתוֹ. אָמַר לָהֶם: « מָה הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁאַתֶּם דָּנִים בָּהֶם בֵּינֵיכֶם תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה? » וְהֵם עָמְדוּ וּפְנֵיהֶם עֲגוּמִים. עָנָה אֶחָד מֵהֶם, וּשְׁמוֹ קְלֵאוֹפַס, וְאָמַר לוֹ: « הַאִם אַתָּה הַגֵּר הַיָּחִיד בִּירוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר קָרָה בָּהּ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה? » וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: « אֵילוּ דְּבָרִים? » אָמְרוּ לוֹ: « הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לְיֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי, אֲשֶׁר הָיָה נָבִיא גִּבּוֹר בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְכָל הָעָם; וְאֵיךְ הִסְגִּירוּ אוֹתוֹ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְשָׂרֵינוּ לְמִשְׁפַּט מָוֶת וְתָלוּ אוֹתוֹ עַל עֵץ. וַאֲנַחְנוּ קִוִּינוּ כִּי הוּא זֶה הֶעָתִיד לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל; אָכֵן, וְנוֹסָף עַל כָּל זֹאת, הַיּוֹם הוּא הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מֵאָז שֶׁקָּרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. יְתֵרָה מִזֹּאת, גַּם נָשִׁים אֲחָדוֹת מִשֶּׁלָּנוּ הִדְהִימוּ אוֹתָנוּ, כִּי הֵן הָיוּ מֻקְדָּם בְּקֶבֶר הַזִּכָּרוֹן וְלֹא מָצְאוּ אֶת גּוּפָתוֹ, וּבָאוּ וְאָמְרוּ שֶׁאַף רָאוּ מַרְאֶה עַל-טִבְעִי שֶׁל מַלְאָכִים, אֲשֶׁר אָמְרוּ כִּי הוּא חַי. וְגַם אֲחָדִים מֵאֵלֶּה שֶׁאִתָּנוּ הָלְכוּ אֶל קֶבֶר הַזִּכָּרוֹן וּמָצְאוּ כֵּן כְּפִי שֶׁאָמְרוּ הַנָּשִׁים, אַךְ אוֹתוֹ לֹא רָאוּ. » אָז אָמַר לָהֶם: « הוֹי חַסְרֵי דַּעַת וּכְבֵדֵי לֵב מִלְּהַאֲמִין בְּכָל אֲשֶׁר דִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים! הֲלֹא הָיָה צָרִיךְ הַמָּשִׁיחַ לִסְבֹּל אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּלְהִכָּנֵס אֶל כְּבוֹדוֹ? » וּבְהַתְחִילוֹ מִמֹּשֶׁה וּמִכָּל הַנְּבִיאִים, פֵּרֵשׁ לָהֶם בְּכָל הַכְּתוּבִים אֶת הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לוֹ. לְבַסּוֹף הִגִּיעוּ קָרוֹב לַכְּפָר אֲשֶׁר הָלְכוּ אֵלָיו, וְהוּא הֶרְאָה כְּאִלּוּ הוּא הוֹלֵךְ הָלְאָה. אַךְ הֵם הִפְצִירוּ בּוֹ לֵאמֹר: « הִשָּׁאֵר עִמָּנוּ, כִּי פָּנָה עֶרֶב וּכְבָר נָטָה הַיּוֹם. » וַיָּבֹא לְהִשָּׁאֵר אִתָּם. וּבְהָסִבּוֹ עִמָּהֶם אֶל הַשֻּׁלְחָן, לָקַח אֶת הַלֶּחֶם, בֵּרֵךְ, בָּצַע וְנָתַן לָהֶם. אָז נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם לְגַמְרֵי וְהֵם הִכִּירוּ אוֹתוֹ; וְהוּא נֶעֱלַם מִפְּנֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: « הֲלֹא בָּעַר לִבֵּנוּ בְּקִרְבֵּנוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ, כַּאֲשֶׁר פָּתַח לָנוּ לְגַמְרֵי אֶת הַכְּתוּבִים? » וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ קָמוּ וְשָׁבוּ יְרוּשָׁלָיְמָה, וּמָצְאוּ מְכֻנָּסִים אֶת הָאַחַד עָשָׂר וְאֶת אֵלֶּה שֶׁאִתָּם, הָאוֹמְרִים: « בֶּאֱמֶת הוּקַם הָאָדוֹן וְנִרְאָה אֶל שִׁמְעוֹן! » אָז סִפְּרוּ גַּם הֵם אֶת אֲשֶׁר קָרָה בַּדֶּרֶךְ וְאֵיךְ נוֹדַע לָהֶם בִּבְצִיעַת הַלֶּחֶם » (לוקס כ »ד:13-35).
– יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁקָּם לִתְחִיָּה מוֹפִיעַ לִפְנֵי תַּלְמִידָיו:
« וּבְעוֹדָם מְדַבְּרִים עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עָמַד הוּא עַצְמוֹ בְּתוֹכָם וְאָמַר לָהֶם: « שָׁלוֹם לָכֶם. » אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁנִּבְהֲלוּ וְנָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד, חָשְׁבוּ כִּי רוּחַ הֵם רוֹאִים. אָז אָמַר לָהֶם: « לָמָּה אַתֶּם נִסְעָרִים, וְלָמָּה עוֹלִים סְפֵקוֹת בִּלְבַבְכֶם? רְאוּ אֶת יָדַי וְאֶת רַגְלַי כִּי אֲנִי הוּא בְּעַצְמִי; מַשְּׁשׁוּ אוֹתִי וּרְאוּ, כִּי לְרוּחַ אֵין בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת כְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ לִי. » וּבְאָמְרוֹ זֹאת הֶרְאָה לָהֶם אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו. וּבְעוֹדָם לֹא מַאֲמִינִים עֲדַיִן מֵרֹב שִׂמְחָה וּמִשְׁתּוֹמְמִים, אָמַר לָהֶם: « הַאִם יֵשׁ לָכֶם פֹּה מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל? » וְהֵם נָתְנוּ לוֹ חֲתִיכַת דָּג צָלוּי; וְהוּא לָקַח וְאָכַל לְעֵינֵיהֶם. אָז אָמַר לָהֶם: « אֵלֶּה הֵם דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹדִי עִמָּכֶם, כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיְּמוּ כָּל הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים. » אָז פָּתַח לְגַמְרֵי אֶת שִׂכְלָם לְהָבִין אֶת הַכְּתוּבִים, וְאָמַר לָהֶם: « כָּךְ כָּתוּב שֶׁהַמָּשִׁיחַ יִסְבֹּל וְיָקוּם מִן הַמֵּתִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְשֶׁבִּשְׁמוֹ תֻּכְרַז תְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת חֲטָאִים בְּכָל הַגּוֹיִם – הָחֵל מִירוּשָׁלַיִם; אַתֶּם צְרִיכִים לִהְיוֹת עֵדִים לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וְהִנֵּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ עֲלֵיכֶם אֶת הַבְטָחַת אָבִי; וְאַתֶּם שְׁבוּ בָּעִיר עַד אֲשֶׁר תִּלְבְּשׁוּ גְּבוּרָה מִמָּרוֹם » » (לוקס כ »ד:36-49).
– יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁקָּם לִתְחִיָּה מוֹפִיעַ לִפְנֵי הַשָּׁלִיחַ תּוֹמָא אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִין לִשְׁאָר הַתַּלְמִידִים, שֶׁהוֹדִיעוּ לוֹ כִּי רָאוּ אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא הָיָה נוֹכֵחַ:
« וּכְשֶׁיָּרַד הָעֶרֶב בְּאוֹתוֹ יוֹם, הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ, וְהַדְּלָתוֹת הָיוּ נְעוּלוֹת בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיוּ בּוֹ הַתַּלְמִידִים מִפְּנֵי פַּחַד הַיְּהוּדִים, בָּא יֵשׁוּעַ וְעָמַד בְּתוֹכָם וְאָמַר לָהֶם: « שָׁלוֹם לָכֶם. » וּלְאַחַר שֶׁאָמַר זֹאת, הֶרְאָה לָהֶם אֶת יָדָיו וְגַם אֶת צִדּוֹ. אָז שָׂמְחוּ הַתַּלְמִידִים בִּרְאוֹתָם אֶת הָאָדוֹן. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ שׁוּב: « שָׁלוֹם לָכֶם. כְּשֵׁם שֶׁשָּׁלַח אוֹתִי הָאָב, כָּךְ גַּם אֲנִי שׁוֹלֵחַ אֶתְכֶם. » וּלְאַחַר שֶׁאָמַר זֹאת, נָפַח בָּהֶם וְאָמַר לָהֶם: « קַבְּלוּ רוּחַ קֹדֶשׁ. אִם תִּסְלְחוּ לַחֲטָאִים שֶׁל אֲנָשִׁים כָּלְשֶׁהֵם – נִסְלְחוּ לָהֶם; אִם תַּשְׁאִירוּ אֶת אֵלֶּה שֶׁל אֲנָשִׁים כָּלְשֶׁהֵם – נִשְׁאֲרוּ לָהֶם. » אַךְ תּוֹמָא, אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים עָשָׂר, הַנִּקְרָא הַתְּאוֹם, לֹא הָיָה אִתָּם כַּאֲשֶׁר בָּא יֵשׁוּעַ. אָמְרוּ לוֹ שְׁאָר הַתַּלְמִידִים: « רָאִינוּ אֶת הָאָדוֹן! » אַךְ הוּא אָמַר לָהֶם: « אִם לֹא אֶרְאֶה בְּיָדָיו אֶת רֹשֶׁם הַמַּסְמְרִים, וְאִם לֹא אָשִׂים אֶת אֶצְבָּעִי בְּרֹשֶׁם הַמַּסְמְרִים, וְאִם לֹא אָשִׂים אֶת יָדִי בְּצִדּוֹ – לֹא אַאֲמִין. » וְהִנֵּה, כַּעֲבֹר שְׁמוֹנָה יָמִים, הָיוּ תַּלְמִידָיו שׁוּב בִּפְנִים, וְתוֹמָא אִתָּם. בָּא יֵשׁוּעַ, בְּעוֹד הַדְּלָתוֹת נְעוּלוֹת, וְעָמַד בְּתוֹכָם וְאָמַר: « שָׁלוֹם לָכֶם. » אָז אָמַר אֶל תּוֹמָא: « שִׂים אֶת אֶצְבָּעֲךָ הֵנָּה וּרְאֵה אֶת יָדַי, וְקַח אֶת יָדְךָ וְשִׂים אוֹתָהּ בְּצִדִּי; וְאַל תִּהְיֶה חֲסַר אֱמוּנָה, אֶלָּא הֱיֵה מַאֲמִין. » עָנָה תּוֹמָא וְאָמַר לוֹ: « אֲדוֹנִי וֵאלֹהַי! » אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: « מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתָ אוֹתִי הֶאֱמַנְתָּ? אַשְׁרֵי אֵלֶּה שֶׁאֵינָם רוֹאִים וּבְכָל זֹאת מַאֲמִינִים. » יֵשׁוּעַ, כַּמּוּבָן, עָשָׂה עוֹד אוֹתוֹת רַבִּים אֲחֵרִים לִפְנֵי תַּלְמִידָיו, אֲשֶׁר אֵינָם כְּתוּבִים בַּמְּגִלָּה הַזֹּאת. אֲבָל אֵלֶּה נִכְתְּבוּ כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן הָאֱלֹהִים, וּכְדֵי שֶׁבְּהַאֲמִינְכֶם יִהְיוּ לָכֶם חַיִּים בִּשְׁמוֹ » (יוחנן כ’:19-31).
– יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁקָּם לִתְחִיָּה עַל חוֹף יָם טְבֶרְיָה מִתְגַּלֶּה לְתַלְמִידָיו בְּאֶמְצָעוּת דַּיִג פְּלָאִים. לְאַחַר מִכֵּן הוּא מְעוֹדֵד אֶת הַשָּׁלִיחַ פֶּטְרוֹס לִרְעוֹת אֶת צֹאנוֹ:
« אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְגַּלָּה יֵשׁוּעַ שׁוּב אֶל הַתַּלְמִידִים עַל יַד יָם טְבֶרְיָה; וְכָךְ הִתְגַּלָּה: הָיוּ שָׁם יַחְדָּו שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס, תּוֹמָא הַנִּקְרָא הַתְּאוֹם, נְתַנְאֵל מִקָּנָה אֲשֶׁר בַּגָּלִיל, בְּנֵי זַבְדַּי וּשְׁנַיִם אֲחֵרִים מִתַּלְמִידָיו. אָמַר לָהֶם שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס: « אֲנִי הוֹלֵךְ לָדוּג. » אָמְרוּ לוֹ: « גַּם אֲנַחְנוּ בָּאִים אִתְּךָ. » הֵם יָצְאוּ וְעָלוּ אֶל הַסִּירָה, וּבְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה לֹא תָּפְסוּ דָּבָר. וּכְשֶׁכְּבָר הֵאִיר הַבֹּקֶר, עָמַד יֵשׁוּעַ עַל הַחוֹף, אֲבָל הַתַּלְמִידִים, מִן הַסְּתָם, לֹא הִבְחִינוּ כִּי זֶהוּ יֵשׁוּעַ. אָז אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: « יְלָדִים, הַאִם יֵשׁ לָכֶם מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל? » עָנוּ לוֹ: « לֹא. » אָמַר לָהֶם: « הַשְׁלִיכוּ אֶת הָרֶשֶׁת מִצַּד יָמִין שֶׁל הַסִּירָה וְתִמְצְאוּ. » הֵם הִשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ, וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לִמְשֹׁךְ אוֹתָהּ מֵרֹב הַדָּגִים. אָז אָמַר אוֹתוֹ תַּלְמִיד אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ אָהַב אֶל פֶּטְרוֹס: « זֶהוּ הָאָדוֹן! » כְּשֶׁשָּׁמַע שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס כִּי זֶהוּ הָאָדוֹן, חָגַר אֶת בִּגְדוֹ הָעֶלְיוֹן, כִּי הָיָה עָרֹם, וְקָפַץ אֶל הַיָּם. וּשְׁאָר הַתַּלְמִידִים בָּאוּ בַּסִּירָה הַקְּטַנָּה – כִּי לֹא הָיוּ רְחוֹקִים מִן הַיַּבָּשָׁה, רַק כְּתִשְׁעִים מֶטֶר בְּעֵרֶךְ – וְגָרְרוּ אֶת הָרֶשֶׁת הַמְּלֵאָה דָּגִים. וּכְשֶׁיָּרְדוּ אֶל הַיַּבָּשָׁה, רָאוּ גַּחֲלֵי אֵשׁ עֲרוּכוֹת וְדָג מֻנָּח עֲלֵיהֶן וְלֶחֶם. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: « הָבִיאוּ מִן הַדָּגִים אֲשֶׁר תְּפַסְתֶּם עַתָּה. » עָלָה שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס אֶל הַסִּירָה וּמָשַׁךְ אֶל הַיַּבָּשָׁה אֶת הָרֶשֶׁת מְלֵאָה דָּגִים גְּדוֹלִים, מֵאָה וַחֲמִשִּׁים וּשְׁלֹשָׁה; וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ רַבִּים כָּל כָּךְ, לֹא נִקְרְעָה הָרֶשֶׁת. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: « בּוֹאוּ לֶאֱכֹל. » וְאִישׁ מִן הַתַּלְמִידִים לֹא הֵעֵז לִשְׁאֹל אוֹתוֹ: « מִי אַתָּה? », כִּי יָדְעוּ שֶׁזֶּהוּ הָאָדוֹן. בָּא יֵשׁוּעַ וְלָקַח אֶת הַלֶּחֶם וְנָתַן לָהֶם, וְכֵן גַּם אֶת הַדָּג. זוֹ הָיְתָה כְּבָר הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית שֶׁיֵּשׁוּעַ נִרְאָה אֶל הַתַּלְמִידִים לְאַחַר שֶׁהוּקַם מִן הַמֵּתִים. וּכְשֶׁסִּיְּמוּ לֶאֱכֹל, אָמַר יֵשׁוּעַ אֶל שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס: « שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן, הַאִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי יוֹתֵר מֵאֵלֶּה? » אָמַר לוֹ: « כֵּן, אֲדוֹנִי, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מְחַבֵּב אוֹתְךָ. » אָמַר לוֹ: « רְעֵה אֶת טְלָאַי. » אָמַר לוֹ שׁוּב, פַּעַם שְׁנִיָּה: « שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן, הַאִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי? » אָמַר לוֹ: « כֵּן, אֲדוֹנִי, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מְחַבֵּב אוֹתְךָ. » אָמַר לוֹ: « רְעֵה אֶת כְּבָשַׂי הַקְּטַנִּים. » אָמַר לוֹ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית: « שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן, הַאִם אַתָּה מְחַבֵּב אוֹתִי? » נֶעֱצַב פֶּטְרוֹס עַל שֶׁאָמַר לוֹ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית: « הַאִם אַתָּה מְחַבֵּב אוֹתִי? » וְאָמַר לוֹ: « אֲדוֹנִי, אֶת הַכֹּל אַתָּה יוֹדֵעַ, אַתָּה מַבְחִין הֵיטֵב שֶׁאֲנִי מְחַבֵּב אוֹתְךָ. » אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: « רְעֵה אֶת כְּבָשַׂי הַקְּטַנִּים. אָמֵן, אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: כְּשֶׁהָיִיתָ צָעִיר יוֹתֵר, חָגַרְתָּ אֶת עַצְמְךָ וְהִתְהַלַּכְתָּ לְאָן שֶׁרָצִיתָ; אַךְ כַּאֲשֶׁר תַּזְקִין, תִּפְרֹשׂ אֶת יָדֶיךָ וְאִישׁ אַחֵר יַחְגֹּר אוֹתְךָ וְיוֹלִיךְ אוֹתְךָ לְאָן שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה. » זֹאת אָמַר כְּדֵי לְצַיֵּן בְּאֵיזֶה מָוֶת יְפָאֵר אֶת הָאֱלֹהִים. וּכְשֶׁאָמַר זֹאת, אָמַר לוֹ: « הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת אַחֲרַי. » כְּשֶׁהִסְתּוֹבֵב פֶּטְרוֹס, רָאָה אֶת הַתַּלְמִיד אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ אָהַב הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם, זֶה שֶׁגַּם בִּסְעוּדַת הָעֶרֶב נִשְׁעַן לְאָחוֹר עַל חָזֵהוּ וְאָמַר: « אֲדוֹנִי, מִי הוּא הַמַּסְגִּיר אוֹתְךָ? » כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ פֶּטְרוֹס, אָמַר אֶל יֵשׁוּעַ: « אֲדוֹנִי, מָה יִהְיֶה עַל הָאִישׁ הַזֶּה? » אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: « אִם רְצוֹנִי שֶׁיִּשָּׁאֵר עַד בּוֹאִי, מָה לְךָ וְלָזֶה? אַתָּה הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת אַחֲרַי. » יָצָא אֵפוֹא הַדָּבָר הַזֶּה בֵּין הָאַחִים שֶׁאוֹתוֹ תַּלְמִיד לֹא יָמוּת; אַךְ יֵשׁוּעַ לֹא אָמַר לוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת, אֶלָּא: « אִם רְצוֹנִי שֶׁיִּשָּׁאֵר עַד בּוֹאִי, מָה לְךָ וְלָזֶה? » זֶהוּ הַתַּלְמִיד הַמֵּעִיד עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲשֶׁר כָּתַב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְיוֹדְעִים אָנוּ כִּי עֵדוּתוֹ אֱמֶת הִיא. וְיֶשְׁנָם עוֹד דְּבָרִים רַבִּים אֲחֵרִים אֲשֶׁר עָשָׂה יֵשׁוּעַ; אִלּוּ נִכְתְּבוּ אֶחָד אֶחָד, נִרְאֶה לִי שֶׁהָעוֹלָם עַצְמוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָכִיל אֶת הַמְּגִלּוֹת הַכְּתוּבוֹת » (יוחנן כ »א:1-25).
– הַסִּפּוּרִים הַשּׁוֹנִים עַל עֲלִיָּתוֹ הַשָּׁמַיְמָה שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁקָּם לִתְחִיָּה:
« וְאַחַד עָשָׂר הַתַּלְמִידִים הָלְכוּ לַגָּלִיל, אֶל הָהָר אֲשֶׁר יָעַד לָהֶם יֵשׁוּעַ; וּכְשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ, הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, אַךְ אֲחָדִים הִטִּילוּ סָפֵק. נִגַּשׁ יֵשׁוּעַ וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: « נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. לְכוּ אֵפוֹא וַעֲשׂוּ תַּלְמִידִים מִכָּל הַגּוֹיִם, וְהַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם. וְהִנֵּה אֲנִי אִתְּכֶם כָּל הַיָּמִים עַד סִיּוּם סֵדֶר הַדְּבָרִים » » (מתי כ »ח:16-20).
« וַיּוֹצִיא אוֹתָם אֶל מִחוּץ לָעִיר עַד בֵּית עַנְיָה, וַיִּשָּׂא אֶת יָדָיו וַיְבָרְכֵם. וּבְעוֹדוֹ מְבָרֵךְ אוֹתָם, נִפְרַד מֵהֶם וְנִשָּׂא הַשָּׁמַיְמָה. וְהֵם הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וְשָׁבוּ יְרוּשָׁלַיְמָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. וְהָיוּ תָּמִיד בַּמִּקְדָּשׁ, מְבָרְכִים אֶת הָאֱלֹהִים » (לוקס כ »ד:50-53).
« וּכְשֶׁהִתְאַסְּפוּ, שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ לֵאמֹר: « אֲדוֹנִי, הַאִם בָּעֵת הַזֹּאת אַתָּה מֵשִׁיב אֶת הַמַּלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל? » אָמַר לָהֶם: « אֵין זֶה מֵעִנְיַנְכֶם לָדַעַת עִתִּים אוֹ מוֹעֲדִים אֲשֶׁר שָׂם הָאָב בְּסַמְכוּתוֹ שֶׁלּוֹ; אֲבָל תְּקַבְּלוּ גְּבוּרָה בְּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְתִהְיוּ עֵדַי הֵן בִּירוּשָׁלַיִם וְהֵן בְּכָל יְהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ. » וּלְאַחַר שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּעוֹדָם מַבִּיטִים, הוּא הוּרַם וְעָנָן נָשָׂא אוֹתוֹ מִנֶּגֶד עֵינֵיהֶם. וּבְעוֹדָם מַבִּיטִים הַשָּׁמַיְמָה בְּהִסְתַּלְּקוֹ, הִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים בִּלְבוּשׁ לָבָן נִצְּבוּ לְיָדָם וְאָמְרוּ: « אַנְשֵׁי הַגָּלִיל, מַדּוּעַ אַתֶּם עוֹמְדִים וּמַבִּיטִים הַשָּׁמַיְמָה? יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִלְקַח מִכֶּם הַשָּׁמַיְמָה יָבוֹא כָּךְ בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ הוֹלֵךְ הַשָּׁמַיְמָה » » (מעשי השליחים א’:6-11).
– יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַמְּפֹאָר נִגְלֶה לְשָׁאוּל מִטַּרְסוֹס (אֲשֶׁר יִקָּרֵא לְאַחַר מִכֵּן הַשָּׁלִיחַ פָּאוּלוֹס), וְהוּא מִתְעַוֵּר לְמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים. לְאַחַר מִכֵּן הוּא נִגְלֶה לְתַלְמִיד וּשְׁמוֹ חֲנַנְיָה כְּדֵי שֶׁיַּטְבִּיל אֶת שָׁאוּל מִטַּרְסוֹס:
« אַךְ שָׁאוּל, בְּעוֹדוֹ נוֹשֵׁם אִיּוּם וָרֶצַח נֶגֶד תַּלְמִידֵי הָאָדוֹן, הָלַךְ אֶל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אִגְּרוֹת אֶל בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת שֶׁבְּדַמֶּשֶׂק, כְּדֵי שֶׁאִם יִמְצָא אֲנָשִׁים הַשַּׁיָּכִים לַדֶּרֶךְ, הֵן גְּבָרִים וְהֵן נָשִׁים, יוּכַל לְהָבִיא אוֹתָם כְּפוּתִים לִירוּשָׁלָיִם. וּבְלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ, כְּשֶׁקָּרַב לְדַמֶּשֶׂק, נָגַהּ סְבִיבוֹ פִּתְאֹם אוֹר מִן הַשָּׁמַיִם; וְהוּא נָפַל אַרְצָה וְשָׁמַע קוֹל אוֹמֵר אֵלָיו: « שָׁאוּל, שָׁאוּל, לָמָּה אַתָּה רוֹדֵף אוֹתִי? » אָמַר: « מִי אַתָּה, אֲדוֹנִי? » אָמַר: « אֲנִי יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹדֵף. אוּלָם קוּם וּבֹא הָעִירָה, וְיֵאָמֵר לְךָ מָה עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת. » וְהָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים אִתּוֹ עָמְדוּ נִדְהָמִים: הֵם שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַדִּבּוּר, אַךְ לֹא רָאוּ אִישׁ. קָם שָׁאוּל מִן הָאֲדָמָה, וְאַף שֶׁעֵינָיו הָיוּ פְּקוּחוֹת – לֹא רָאָה דָּבָר; וְהֵם הוֹלִיכוּ אוֹתוֹ בְּיָדוֹ וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְדַמֶּשֶׂק. וּשְׁלֹשָׁה יָמִים לֹא רָאָה, וְלֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה. וּבְדַמֶּשֶׂק הָיָה תַּלְמִיד אֶחָד וּשְׁמוֹ חֲנַנְיָה, וְאָמַר אֵלָיו הָאָדוֹן בְּמַרְאֶה: « חֲנַנְיָה! » אָמַר: « הִנְנִי, אֲדוֹנִי. » אָמַר לוֹ הָאָדוֹן: « קוּם וְלֵךְ אֶל הָרְחוֹב הַנִּקְרָא הַיָּשָׁר, וּבְבֵית יְהוּדָה בַּקֵּשׁ אִישׁ מִטַּרְסוֹס וּשְׁמוֹ שָׁאוּל; כִּי הִנֵּה הוּא מִתְפַּלֵּל, וּבְמַרְאֶה רָאָה אִישׁ וּשְׁמוֹ חֲנַנְיָה נִכְנָס וְשָׂם עָלָיו יָדַיִם כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב לִרְאוֹת. » עָנָה חֲנַנְיָה: « אֲדוֹנִי, שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּים עַל הָאִישׁ הַזֶּה כַּמָּה רָעוֹת עָשָׂה לִקְדוֹשֶׁיךָ בִּירוּשָׁלָיִם; וְגַם פֹּה יֵשׁ לוֹ סַמְכוּת מֵאֵת רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים לֶאֱסֹר אֶת כָּל הַקּוֹרְאִים בְּשִׁמְךָ. » אַךְ אָמַר לוֹ הָאָדוֹן: « לֵךְ, כִּי כְּלִי נִבְחָר הוּא לִי לָשֵׂאת אֶת שְׁמִי לִפְנֵי גּוֹיִם וּמְלָכִים וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל; כִּי אֲנִי אַרְאֶה לוֹ בְּבֵרוּר כַּמָּה עָלָיו לִסְבֹּל לְמַעַן שְׁמִי » » (מעשי השליחים ט’:1-16).
– חֲזוֹנוֹ שֶׁל הַשָּׁלִיחַ יוֹחָנָן, בִּהְיוֹתוֹ זָקֵן מְאֹד, עַל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַמְּפֹאָר, בְּסִפּוּר סֵפֶר הַהִתְגַּלּוּת: בַּקֹּדֶשׁ שֶׁל מִקְדַּשׁ הַהֵיכָל:
« אֲנִי יוֹחָנָן, אֲחִיכֶם וְשֻׁתַּפְכֶם בַּצָּרָה וּבַמַּלְכוּת וּבַסַּבְלָנוּת בְּיֵשׁוּעַ, הָיִיתִי בָּאִי הַנִּקְרָא פַּטְמוֹס בִּגְלַל דְּבַר הָאֱלֹהִים וְעֵדוּת יֵשׁוּעַ. הָיִיתִי בָּרוּחַ בְּיוֹם הָאָדוֹן, וְשָׁמַעְתִּי אַחֲרַי קוֹל גָּדוֹל כְּקוֹל שׁוֹפָר אוֹמֵר: « אֵת אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה כְּתֹב בִּמְגִלָּה וּשְׁלַח אֶל שֶׁבַע הַקְּהִלּוֹת: לְאֶפֶסוֹס, וְלִסְמִירְנָה, וּלְפֶרְגָּמוֹס, וּלְתִיאָטִירָה, וּלְסַרְדִּיס, וּלְפִילָדֶלְפִיָּה, וּלְלָאוֹדִיקֵיאָה. » וּפָנִיתִי לִרְאוֹת אֶת הַקּוֹל הַמְדַבֵּר עִמִּי; וּכְשֶׁפָּנִיתִי, רָאִיתִי שֶׁבַע מְנוֹרוֹת זָהָב, וּבְתוֹךְ הַמְּנוֹרוֹת דְּמוּת בֶּן אָדָם, לָבוּשׁ כֻּתֹּנֶת עַד הָרַגְלַיִם וְחָגוּר בַּחֲגוֹרַת זָהָב עַל חָזֵהוּ. רֹאשׁוֹ וּשְׂעָרוֹ לְבָנִים כְּצֶמֶר לָבָן, כַּשֶּׁלֶג, וְעֵינָיו כְּלַהַב אֵשׁ; וְרַגְלָיו כְּנְחֹשֶׁת קָלָל צְרוּפָה בְּכוּר, וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים. וּבְיָדוֹ הַיְּמָנִית שִׁבְעָה כּוֹכָבִים, וּמִפִּיו יוֹצֵאת חֶרֶב פִּיפִיּוֹת חַדָּה וַאֲרֻכָּה, וּפָנָיו כַּשֶּׁמֶשׁ הַמְּאִירָה בִּגְבוּרָתָהּ. וּכְשֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ, נָפַלְתִּי לְרַגְלָיו כְּמֵת; וְהוּא שָׂם אֶת יָדוֹ הַיְּמָנִית עָלַי וְאָמַר: « אַל תִּירָא. אֲנִי הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, וְהַחַי; וְהָיִיתִי מֵת, וְהִנֵּה אֲנִי חַי לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וּבְיָדִי מַפְתְּחוֹת הַמָּוֶת וְהַשְּׁאוֹל. לָכֵן כְּתֹב אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאִיתָ, וְאֶת אֲשֶׁר הִנָּם, וְאֶת אֲשֶׁר עֲתִידִים לִקְרוֹת אַחֲרֵי אֵלֶּה. אֲשֶׁר לַסּוֹד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר רָאִיתָ בְּיָדִי הַיְּמָנִית וְשֶׁל שֶׁבַע מְנוֹרוֹת הַזָּהָב: שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים הֵם מַלְאֲכֵי שֶׁבַע הַקְּהִלּוֹת, וְשֶׁבַע הַמְּנוֹרוֹת הֵן שֶׁבַע קְהִלּוֹת » » (התגלות א’:9-20).
חָזוֹן זֶה שֶׁרָאָה הַשָּׁלִיחַ יוֹחָנָן, בִּהְיוֹתוֹ בֵּין גִּיל 90 לְ-100 (בִּשְׁנַת 96 לַסְּפִירָה), נִרְאֶה כְּתוֹאֵם אֶת נְבוּאָתוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁקָּם לִתְחִיָּה, אֲשֶׁר אָמַר לַשָּׁלִיחַ פֶּטְרוֹס בְּנוֹגֵעַ אֵלָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹחָנָן יִרְאֶה אֶת יֵשׁוּעַ הַמְּפֹאָר בְּשׁוּבוֹ (יוחנן כ »א, הַחֵלֶק שֶׁל הַשִּׂיחָה בֵּין יֵשׁוּעַ לְפֶטְרוֹס).
– חֲזוֹנוֹ שֶׁל הַשָּׁלִיחַ יוֹחָנָן עַל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַמְּפֹאָר, בְּסִפּוּר סֵפֶר הַהִתְגַּלּוּת, כְּרוֹכֵב הַיּוֹצֵא לִרְעוֹת אֶת הַגּוֹיִם בְּחֶרֶב חַדָּה הֵיטֵב:
« וָאֵרֶא כַּאֲשֶׁר פָּתַח הַשֶּׂה אֶחָד מִשִּׁבְעַת הַחוֹתָמוֹת, וָאֶשְׁמַע אַחַת מֵאַרְבַּע הַחַיּוֹת אוֹמֶרֶת כְּקוֹל רַעַם: « בּוֹא! » וָאֵרֶא וְהִנֵּה סוּס לָבָן, וְלַיּוֹשֵׁב עָלָיו קֶשֶׁת; וְנִתְּנָה לוֹ עֲטָרָה, וְהוּא יָצָא מְנַצֵּחַ וּכְדֵי לְהַשְׁלִים אֶת נִצְחוֹנוֹ » (התגלות ו’:1-2).
« וָאֵרֶא אֶת הַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים, וְהִנֵּה סוּס לָבָן, וְהַיּוֹשֵׁב עָלָיו נִקְרָא נֶאֱמָן וַאֲמִתִּי, וּבְצֶדֶק הוּא שׁוֹפֵט וְלוֹחֵם. עֵינָיו כְּלַהַב אֵשׁ וְעַל רֹאשׁוֹ עֲטָרוֹת רַבּוֹת; וְלוֹ שֵׁם כָּתוּב אֲשֶׁר אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אוֹתוֹ מִלְּבַדּוֹ, וְהוּא לָבוּשׁ בֶּגֶד טָבוּל בְּדָם, וּשְׁמוֹ נִקְרָא דְּבַר הָאֱלֹהִים. וְהַצְּבָאוֹת אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם יָצְאוּ אַחֲרָיו עַל סוּסִים לְבָנִים, לְבוּשִׁים בּוּץ לָבָן וְטָהוֹר. וּמִפִּיו יוֹצֵאת חֶרֶב חַדָּה וַאֲרֻכָּה כְּדֵי לְהַכּוֹת בָּהּ אֶת הַגּוֹיִם, וְהוּא יִרְעֶה אוֹתָם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל; וְהוּא דּוֹרֵךְ אֶת גַּת יֵין חֲמַת אַף הָאֱלֹהִים הַכֹּל יָכוֹל. וְעַל בִּגְדוֹ וְעַל יְרֵכוֹ כָּתוּב שֵׁם: מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים » (התגלות י »ט:11-16).
– חֲזוֹנוֹת הַהִתְגַּלּוּת, הַנּוֹגְעִים לְיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַמְּפֹאָר כְּמֶלֶךְ וּכְכֹהֵן גָּדוֹל, צְרִיכִים לְעוֹרֵר בָּנוּ מַחֲשָׁבָה. יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֵינוֹ עוֹד תִּינוֹק חֲסַר אוֹנִים בְּאֵבוּס. יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֵינוֹ עוֹד דְּמוּתוֹ שֶׁל אָדָם מֻקְרָב וּמֵת, הַמְּמֻסְמָר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וְצִדּוֹ דָּקוּר בַּחֲנִית. יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא כָּעֵת מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ זְכוּת הַחַיִּים וְהַמָּוֶת עַל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, הַחַיִּים, אַךְ גַּם עַל הַמֵּתִים שֶׁיָּקוּמוּ לִתְחִיָּה. יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ (יְהוֹשֻׁעַ מָשִׁיחַ) שֶׁקָּם לִתְחִיָּה אָמַר, זְמַן קָצָר לִפְנֵי עֲלִיָּתוֹ הַשָּׁמַיְמָה, כִּי אָבִיו יְהוָה אֱלֹהִים נָתַן לוֹ כָּל סַמְכוּת (מתי כ »ח:19-20). יְתֵרָה מִזֹּאת, הִנֵּה שְׁנֵי קְטָעִים מִקְרָאִיִּים שֶׁיַּדְגִּימוּ נְקֻדַּת הוֹרָאָה חֲשׁוּבָה זוֹ, וִיאַפְשְׁרוּ לָנוּ לִרְאוֹת בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ מֶלֶךְ הַמְּכַהֵן כָּעֵת, שֶׁהוּא בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת מֵיטִיב, אַךְ גַּם נוֹרָא (אוֹ שֶׁיֵּשׁ לִירֹא מִמֶּנּוּ בְּיִרְאַת כָּבוֹד):
« לֹא כָּל הָאוֹמֵר לִי: « אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי », יִכָּנֵס לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, אֶלָּא הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. רַבִּים יֹאמְרוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַהוּא: « אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי, הֲלֹא בְּשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ, וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים, וּבְשִׁמְךָ עָשִׂינוּ גְּבוּרוֹת רַבּוֹת? » וְאָז אַצְהִיר לָהֶם: מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְתִּי אֶתְכֶם! סוּרוּ מִמֶּנִּי, עוֹשֵׂי הָעַוְלָה » (מתי ז’:21-23).
« וּכְשֶׁיָּבוֹא בֶּן הָאָדָם בִּכְבוֹדוֹ, וְכָל הַמַּלְאָכִים אִתּוֹ, אָז יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ. וְיֵאָסְפוּ לְפָנָיו כָּל הַגּוֹיִם, וְהוּא יַפְרִיד בֵּינֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁהָרוֹעֶה מַפְרִיד בֵּין הַכְּבָשִׂים לָעִזִּים; וְיַעֲמִיד אֶת הַכְּבָשִׂים לִימִינוֹ וְאֶת הָעִזִּים לִשְׂמֹאלוֹ.
אָז יֹאמַר הַמֶּלֶךְ אֶל אֵלֶּה שֶׁלִּימִינוֹ: « בּוֹאוּ, בְּרוּכֵי אָבִי, וּרְשׁוּ אֶת הַמַּלְכוּת הַמּוּכָנָה לָכֶם מֵרֵאשִׁית הָעוֹלָם. כִּי רָעֵב הָיִיתִי וּנְתַתֶּם לִי לֶאֱכֹל; צָמֵא הָיִיתִי וְהִשְׁקִיתֶם אוֹתִי; גֵּר הָיִיתִי וַאֲסַפְתֶּם אוֹתִי; עָרֹם וְהִלְבַּשְׁתֶּם אוֹתִי; חָלִיתִי וּבִקַּרְתֶּם אוֹתִי; בְּבֵית הַסֹּהַר הָיִיתִי וּבָאתֶם אֵלַי. » אָז יַעֲנוּ לוֹ הַצַּדִּיקִים לֵאמֹר: « אֲדוֹנִי, מָתַי רְאִינוּךָ רָעֵב וְהֶאֱכַלְנוּךָ, אוֹ צָמֵא וְהִשְׁקִינוּךָ? וּמָתַי רְאִינוּךָ גֵּר וְאָסַפְנוּךָ, אוֹ עָרֹם וְהִלְבַּשְׁנוּךָ? וּמָתַי רְאִינוּךָ חוֹלֶה אוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר וּבָאנוּ אֵלֶיךָ? » וְיַעֲנֶה הַמֶּלֶךְ וְיֹאמַר לָהֶם: « אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: כְּכָל שֶׁעֲשִׂיתֶם זֹאת לְאֶחָד מֵאֶחַי הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה – לִי עֲשִׂיתֶם. »
וְאָז יֹאמַר גַּם אֶל אֵלֶּה שֶׁלִּשְׂמֹאלוֹ: « לְכוּ מִמֶּנִּי, אֲרוּרִים, אֶל הָאֵשׁ הָעוֹלָמִית הַמּוּכָנָה לַשָּׂטָן וּלְמַלְאָכָיו. כִּי רָעֵב הָיִיתִי וְלֹא נְתַתֶּם לִי לֶאֱכֹל; צָמֵא הָיִיתִי וְלֹא הִשְׁקִיתֶם אוֹתִי; גֵּר הָיִיתִי וְלֹא אֲסַפְתֶּם אוֹתִי; עָרֹם וְלֹא הִלְבַּשְׁתֶּם אוֹתִי; חוֹלֶה וּבְבֵית הַסֹּהַר וְלֹא בִּקַּרְתֶּם אוֹתִי. » אָז יַעֲנוּ גַּם הֵם לֵאמֹר: « אֲדוֹנִי, מָתַי רְאִינוּךָ רָעֵב אוֹ צָמֵא, אוֹ גֵּר, אוֹ עָרֹם, אוֹ חוֹלֶה, אוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר, וְלֹא שֵׁרַתְנוּךָ? » אָז יַעֲנֶה לָהֶם לֵאמֹר: « אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: כְּכָל שֶׁלֹּא עֲשִׂיתֶם זֹאת לְאֶחָד מֵהַצְּעִירִים הָאֵלֶּה – גַּם לִי לֹא עֲשִׂיתֶם. » וְאֵלֶּה יֵלְכוּ לְהִכָּרֵת לְעוֹלָם, וְהַצַּדִּיקִים לְחַיֵּי עוֹלָם » (מתי כ »ה:31-46 ; קְרָא גַּם תְּהִלִּים ב’ וְהִתְגַּלּוּת פְּרָקִים א’ עַד ג’).
***
Other Middle Eastern languages:
Arabic: ستة مواضيع لدراسة الكتاب المقدس
Farsi (Persian): شش موضوع برای مطالعه کتاب مقدس
yiddish: זעקס ביבל שטודיע טעמעס
Urdu : چھ بائبل مطالعہ کے موضوعات
Table of contents of the http://yomelyah.fr/ website
Reading the Bible daily, this table of contents contains informative Bible articles (Please click on the link above to view it)…
Table of languages of more than seventy languages, with six important biblical articles, written in each of these languages…
Site en Français: http://yomelijah.fr/
Sitio en español: http://yomeliah.fr/
Site em português: http://yomelias.fr/
You can contact to comment, ask for details (no marketing)…
***