תורתו של ישוע המשיח המובילה לבגרות רוחנית

הדרשה על ההר‬

‫(מתי פרקים ה’ עד ז’)‬

‫פרק ה’ (מספרי הפסוקים נשמרו)‬

‫להיות רגועים בעת צרה בזכות התקווה המשיחית‬

‫« וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַהֲמוֹנִים, עָלָה אֶל הָהָר; וּלְאַחַר שֶׁיָּשַׁב, נִגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו; 2 וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו וַיְלַמֵּד אוֹתָם לֵאמֹר:‬

‫3 « אַשְׁרֵי הַמּוּדָעִים לְעָנְיָם הָרוּחָנִי, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.‬

‫4 אַשְׁרֵי הָאֲבֵלִים, כִּי הֵם יְנֻחָמוּ.‬

‫5 אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים, כִּי הֵמָּה יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ.‬

‫6 אַשְׁרֵי הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לַצֶּדֶק, כִּי הֵם יִשְׂבָּעוּ.‬

‫7 אַשְׁרֵי הָרַחֲמָנִים, כִּי הֵם יְרֻחָמוּ.‬

‫8 אַשְׁרֵי בָּרֵי הַלֵּבָב, כִּי הֵם יִרְאוּ אֶת הָאֱלֹהִים.‬

‫9 אַשְׁרֵי רוֹדְפֵי הַשָּׁלוֹם, כִּי ‘בְּנֵי אֱלֹהִים’ יִקָּרֵאוּ » » (מתי ה’:1-9).‬

‫עלינו להשתמש ביכולתנו המנטלית להשליך את עצמנו אל העתיד באמצעות השמחה שבתקווה, המהווה חלק מפרי רוח הקודש: « וּפְרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, אֱמוּנָה, עֲנָוָה וּשְׁלִיטָה עַצְמִית; כְּנֶגֶד אֵלֶּה אֵין תּוֹרָה » (אל הגלטים ה’:22-23). כתוב במקרא שהאב השמימי הוא אל מאושר ושהמשיחי מבשר « בְּשׂוֹרַת כְּבוֹד הָאֵל הַמְּאֻשָּׁר » (טימותיאוס א’ א’:11). בעוד שסדר דברים זה מעולם לא היה שרוי בחשכה רוחנית כה עמוקה, עלינו להיות מוקדים של אור באמצעות הבשורה שאנו חולקים, אך גם באמצעות שמחת תקוותנו שאנו רוצים להקרין על אחרים: « אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם. עִיר שׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר. גַּם אֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה וְשָׂמִים אוֹתָהּ תַּחַת אֵיפָה, אֶלָּא עַל כַּן הַמְּנוֹרָה וְהִיא מְאִירָה לְכָל אַנְשֵׁי הַבַּיִת. כָּךְ יָאֵר אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי הָאָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיפָאֲרוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם » (מתי ה’:14-16). נהפוך את שמחת אלוהים למעוזנו: « אַל-תֵּעָצֵבוּ כִּי-חֶדְוַת *יְהוָה (YHWH) הִיא מָעֻזְּכֶם » (נחמיה ח’:10).‬

‫* YHWH הוא הטטרגרמטון או ארבע האותיות של השם האלוהי. בתרגום המקרא (תרגום עולם חדש) הוא מופיע בניקוד הנפוץ מזה מאות שנים כ« יהוה » (Jéhovah). ניקוד זה אינו מדויק פעמיים בשל הכנסת ההגייה J במקום I או Y ושל V המקביל ל-W, הנהגה כ« אוּ » (וְלֹא V). ההגייה המדויקת של הטטרגרמטון היא יְהוּאָה (YeHou(W)aH). ההגייה הבלתי מדויקת « Jéhovah » נשמרה בתרגום המקרא שבו נעשה שימוש, בדומה להגייה הבלתי מדויקת של « Jésus » הנהגה יֵשׁוּעַ (Yeshua), משום שהן המוכרות ביותר לקוראים (לחצו על הקישור כדי לעיין ביתר פירוט במחקר על השם האלוהי: השם האלוהי, YHWH, נהגה כפי שהוא נכתב).‬

‫אשרי הנרדפים בגלל הצדק, כי להם מלכות השמיים‬

‫« 10 אַשְׁרֵי הַנִּרְדָּפִים בִּגְלַל הַצֶּדֶק, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.‬

‫11 אַשְׁרֵיכֶם כַּאֲשֶׁר יְחָרְפוּ אֶתְכֶם וְיִרְדְּפוּ אֶתְכֶם וְיֹאמְרוּ עֲלֵיכֶם כָּל רָע בְּשֶׁקֶר בִּגְלָלִי. 12 שִׂמְחוּ וְגִילוּ, כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם; כִּי כָּךְ רָדְפוּ אֶת הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיכֶם » (מתי ה’:10-12).‬

‫ישוע המשיח שאב את האנרגיה של כוח הסבל שלו, לנוכח הניסיונות, מתוך שמחת התקווה שהייתה ערוכה לפניו. חשוב לשאוב אנרגיה כדי להזין את כוח הסבל שלנו מתוך ה« שמחה » שבתקוותנו לחיי נצח, הערוכה לפנינו. באשר לניסיונותינו, ישוע המשיח אמר להתמודד עמם יום ביומו (מתי ו’:33-34). יישום עיקרון זה יסייע לנו לנהל טוב יותר את האנרגיה המנטלית והרגשית כדי להתמודד עם בעיותינו היומיומיות. ישוע המשיח מזהיר מפני ציפייה מופרזת, ואף חולנית, לבעיות או לניסיונות העלולים להכביד על רוחנו וליצור תחושות חולניות של פחד ואימה, דבר שעלול, בטווח הארוך, ליטול מאיתנו כל אנרגיה רוחנית (השווה עם מרקוס ד’:18-19). חשוב מאוד לשמוח בתקווה כדי שנוכל להחזיק מעמד עד הסוף ולזכות בהגשמת תקוותנו המשיחית לחיי נצח: « שִׂמְחוּ וְגִילוּ, כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם » (מתי ה’:12).‬

‫תלמיד יכול להציל חיי אדם רבים באמצעות שירות הדבר‬

‫« 13 אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ; וְאִם הַמֶּלַח יֹאבַד אֶת טַעְמוֹ, בַּמֶּה יֻמְלַח? אֵינוֹ צָלֵחַ עוֹד לְשׁוּם דָּבָר אֶלָּא לְהַשְׁלִיכוֹ הַחוּצָה לְמִרְמַס בְּנֵי אָדָם.‬

‫14 אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם. עִיר שׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר. 15 אֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה כְּדֵי לְשִׂימָהּ תַּחַת אֵיפָה, אֶלָּא עַל כַּן הַמְּנוֹרָה, וְהִיא מְאִירָה לְכָל אַנְשֵׁי הַבַּיִת. 16 כָּךְ יָאֵר אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי הָאָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיפָאֲרוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם » (מתי ה’:13-16).‬

‫ההטפה וההוראה של דבר אלוהים הן דרכים להאיר אור רוחני, הכוונה מוצקה בחיים, בתוך עולם זה השרוי בחשכה רוחנית. המילה היוונית המתורגמת כ« להטיף » היא « κηρύσσω » (kēryssō) (קונקורדנציית סטרונג: « להכריז ככרוז ציבורי » (G2784)). ההטפה היא הכרזה פומבית. אף על פי שההטפה היא הוראה פשוטה המופצת באופן פומבי, אין לבלבל בינה לבין ההוראה הפדגוגית של עיקרי האמונה הבסיסיים של המקרא, המוזכרת במתי כ »ח:20, שם מבקש ישוע המשיח מתלמידיו ללמד את האנשים שנטבלו זה עתה במטרה להעניק להם הכשרה מקראית טובה: « וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם » (מתי כ »ח:20) (ולמדו אותם: (διδάσκω (didasko) « ללמד » (קונקורדנציית סטרונג: « ללמד » (G1321)). נוכל לקחת שתי דוגמאות מקראיות פשוטות המראות את הפשטות של מסר המוכרז בהטפה, לעיתים קרובות במשפט פשוט אחד, לבין הוראה בצורת נאום: ההטפה: « מֵאָז הֵחֵל יֵשׁוּעַ לְהַטִּיף (kēryssō) וְלוֹמַר: « שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם » » (מתי ד’:17). בלוקס י’:9, כאשר ישוע המשיח שולח 70 מתלמידיו להטיף לפניו, הוא נותן להם בדיוק את אותו נושא פשוט מאוד להכרזה: « קָרְבָה אֲלֵיכֶם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים ».‬

‫ההוראה בצורת נאום: « וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַהֲמוֹנִים, עָלָה אֶל הָהָר; וּלְאַחַר שֶׁיָּשַׁב, נִגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו; וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו וַיְלַמֵּד (didasko) אוֹתָם לֵאמֹר » (מתי ה’:1-2). לפיכך, הדרשה על ההר אינה הכרזה פומבית פשוטה, אלא הוראה פדגוגית מקראית בצורת נאום פומבי של כחצי שעה (במקרה זה).‬

‫עם זאת, ישוע המשיח השתמש בביטוי « מעשים טובים »; אור רוחני זה חייב להאיר באמצעות התנהגותנו המשיחית המופתית.

‫נחקה את ישוע המשיח בנאמנות בכול‬

‫« 17 אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת הַנְּבִיאִים; לֹא בָּאתִי לְבַטֵּל, כִּי אִם לְקַיֵּם. 18 כִּי אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, לֹא תַּעֲבֹר יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַכֹּל. 19 לָכֵן כָּל הַמֵּפֵר אַחַת מִן הַמִּצְווֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וּמְלַמֵּד כָּךְ אֶת בְּנֵי הָאָדָם, ‘קָטוֹן’ יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם; וְכָל הָעוֹשֶׂה וְהַמְּלַמֵּד אוֹתָן, הוּא ‘גָּדוֹל’ יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. 20 כִּי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: אִם לֹא תִּרְבֶּה צִדְקַתְכֶם יוֹתֵר מִצִּדְקַת הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים, לֹא תִּכָּנְסוּ בְּשׁוּם אֹפֶן לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם » (מתי ה’:17-20).‬

‫ישוע המשיח קיים את התורה שניתנה למשה. המשיחיים אינם נתונים תחת התורה שניתנה למשה. ישוע המשיח הוא סוף התורה שניתנה למשה: « כִּי הַמָּשִׁיחַ הוּא סוֹף הַתּוֹרָה לִצְדָקָה לְכָל הַמַּאֲמִין » (אל הרומים י’:4). אף על פי כן, ישוע המשיח מפציר בנו להיות נאמנים בדברים הקטנים: « הַנֶּאֱמָן בַּמְּעַט מְאֹד נֶאֱמָן גַּם בָּהַרְבֵּה, וְהָעַוָּל בַּמְּעַט מְאֹד עַוָּל גַּם בָּהַרְבֵּה » (לוקס ט »ז:10).‬

‫חשוב להפנים את נקודת מבטו של אלוהים בנוגע לגנבה ולשקר. כאשר אדם וחוה חטאו בדחף פיתויו של השטן, היו שם שקרו של השטן וגנבת הפרי השייך לאלוהים על ידי אדם וחוה (בראשית פרק ג’). בנוגע לסיפור מקראי זה, ישוע המשיח קשר את שקרו של השטן לרצח: « אַתֶּם מֵאֲבִיכֶם הַשָּׂטָן, וְאֶת תַּאֲווֹת אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. הוּא רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית, וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ. כַּאֲשֶׁר הוּא מְדַבֵּר שֶׁקֶר, מִשֶּׁלּוֹ הוּא מְדַבֵּר, כִּי שַׁקְרָן הוּא וַאֲבִי הַשֶּׁקֶר » (יוחנן ח’:44). באמצעות שקר זה של השטן נכנס החטא לעולם עקב אי-צייתנותו של האדם הראשון, אדם. התוצאה הייתה שהמוות התפשט מבחינה רוחנית וגנטית לכל צאצאיו (אל הרומים ה’:12 ; ו’:23). לנוכח מצב זה שנראה חסר מוצא עבור האנושות כולה, היה צורך שיהוה אלוהים, האב, יסכים למותו כקורבן של בנו אהובו, ישוע המשיח (יְהוֹשֻׁעַ מָשִׁיחַ), כדי להושיע את האנושות (יוחנן ג’:16, 36).‬

‫מנקודת מבט זו אנו מבינים טוב יותר את דבריו של ישוע המשיח כאשר הוא מקשר את השקר להריגה או לרצח, במקרה של השטן, אך גם עבור ילדיו הארציים של השטן, שביקשו ללא הרף להרוג אותו (יוחנן ה’:18 ; ז’:1). לעיתים יש האומרים שיש שקרים « קטנים » ושקרים « גדולים ». הבעיה היא שה« צורך » בשקר וסולם החומרה של השקרים נקבעים לעיתים קרובות על ידי השקרנים עצמם. אולם, כדי לשוב לרעיון החשוב, הכרחי להכיר את נקודת מבטו של אלוהים בשאלה זו באמצעות הסיפורים המקראיים. הצהרה פשוטה של המשיח מראה שקביעה אנושית של סולם חומרה כזה היא טעות: « הַנֶּאֱמָן בַּמְּעַט מְאֹד נֶאֱמָן גַּם בָּהַרְבֵּה, וְהָעַוָּל בַּמְּעַט מְאֹד עַוָּל גַּם בָּהַרְבֵּה » (לוקס ט »ז:10). ניתן להמחיש זאת בדוגמתם של חנניה ושפירה אשתו, שמכרו את נחלתם כדי לתת את הכסף לקהילה המשיחית של תקופת השליחים. אולם הסיפור מלמד אותנו שהם עיכבו לעצמם חלק מכספי המכירה, תוך שהם גורמים לשליחים להאמין שנתנו את הסכום כולו. התוצאה היא שאלוהים המית אותם על שאמרו שקר כזה (מעשי השליחים ה’:1-11). הקביעה המקראית פשוטה: לשקר עלולות להיות השלכות הרות אסון לא רק עבור הקורבנות, אלא גם עבור השקרנים עצמם.‬

‫ישוע המשיח אסר על רצח, שנאה ועלבונות‬

‫« 21 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשׁוֹנִים: « לֹא תִּרְצָח; וְכָל הָרוֹצֵחַ יְחֻיַּב בַּדִּין. » 22 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם כִּי כָּל הַכּוֹעֵס עַל אָחִיו יְחֻיַּב בַּדִּין; וְכָל הָאוֹמֵר לְאָחִיו ‘רֵיקָא’ יְחֻיַּב בְּבֵית הַדִּין הָעֶלְיוֹן; וְכָל הָאוֹמֵר ‘אֱוִיל נָבָל’ יְחֻיַּב בְּגֵיהִנֹּם שֶׁל אֵשׁ » (מתי ה’:21-22).‬

‫בעת מעצרו שהוביל למותו, אסר ישוע המשיח להשתמש בנשק, אף לא כדי להגן עליו או להגן על מטרתו: « אָז אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: « הָשֵׁב אֶת חַרְבְּךָ אֶל מְקוֹמָהּ, כִּי כָּל הָאוֹחֲזִים בַּחֶרֶב – בַּחֶרֶב יֹאבֵדוּ » » (מתי כ »ו:52). רצח והריגה אסורים, הן מסיבות אישיות, ואף מתוך פטריוטיזם דתי או מדיני. הצהרה זו של המשיח היא תזכורת למה שכתוב בנבואת ישעיהו: « וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת; לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה » (ישעיהו ב’:4).‬

‫הימנעות מלימוד מלחמה עוד מניחה כמובן אי-עיסוק גם בספורט קרבי או באמנויות לחימה, אפילו אם הם צבועים בתעמולה דתית האומרת שהדבר נעשה למטרה « הגנתית ». הפיכת גוף אנושי ל« נשק הגנתי » עלולה להפוך במהירות ל« נשק התקפי » העלול לפצוע או להרוג… על המשיחיים שלא לשבוע ממופעי ספורט אלימים או מסרטים המהללים אלימות חינם. הדבר מתועב לחלוטין בעיני יהוה אלוהים: « יְהוָה צַדִּיק יִבְחָן, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ » (תהילים י »א:5).‬

‫הביטוי גיהנום של אש, שבו השתמש ישוע המשיח, נושא בדיוק את אותה משמעות של השמדה או מוות ללא אפשרות לתחייה. היכן היה הגיהנום? הוא שכן מדרום לירושלים, מחוץ לחומות. זו הייתה פשוט מזבלת העיר ירושלים, שהייתה קיימת בתקופת ישוע המשיח ונקראה גיא בן-הינום (גֵּיא הִנֹּם) או גיהנום. לשם היו משליכים ושורפים את אשפת העיר, וכן פגרי בעלי חיים וגופות פושעים לאחר הוצאתם להורג, שלא היו ראויים לקבורה (ואף, בתפיסה המקראית, לא היו ראויים לתחייה: « קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר, סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם » (ירמיהו כ »ב:19)).‬

‫תרגום המקרא ללטינית יצר בלבול בהבנת מצב המתים. כפי שראינו, יש להבחין בין המילה העברית שְׁאוֹל והיוונית הָאדֶס מצד אחד, לבין הגיהנום מצד שני. בתרגומים מסוימים של המקרא תורגמו שלוש המילים הללו במילה שמקורה בלטינית – גיהנום או תופת (infernus). בכך נוצר בלבול בהבנת המילה גיהנום, שהפכה לתורה לא-מקראית בדבר קיומו של גיהנום של אש.‬

ישוע המשיח השתמש במילה « גיהנום » או « גיהנום של אש », כמקום ממשי ומוכר לכל בני דורו, כדי להמחיש את המשפט הנצחי ואת הרעיון של השמדה ללא אפשרות לתחייה, המוות השני הידוע. מעניין לציין שבדרשה על ההר הזכיר ישוע המשיח שלוש פעמים מקום זה, מבלי לפרט בהכרח את משמעותו. מדוע? פשוט מאוד, אפילו בגליל, 100 ק »מ מצפון לירושלים, מקום השמדה זה היה מוכר היטב ולא הצריך שום תיאור או הסבר (מתי ה’:22, 29, 30). הגיהנום מזוהה עם אש שאינה כבה, מדוע? מן הסיבה הברורה שמקום כזה, בקרבת עיר, היה מהווה סכנה לבריאותם של רוב התושבים, אלמלא היה מוזן באש תמידית או קבועה, על בסיס גופרית, כדי לפרק במהירות רבה יותר את כלל פסולת העיר (מרקוס ט’:47-48).‬

‫יחסים טובים עם אלוהים עוברים דרך יחסים טובים עם רענו, וניהול נכון של חילוקי דעות‬

‫« 23 לָכֵן אִם תָּבִיא אֶת קָרְבָּנְךָ אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁם תִּזָּכֵר כִּי לְאָחִיךָ יֵשׁ דָּבָר נֶגְדְּךָ, 24 הַנַּח שָׁם אֶת קָרְבָּנְךָ לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְלֵךְ; קֹדֶם כֹּל הִתְפַּיֵּס עִם אָחִיךָ, וְאָז בּוֹא וְהַקְרֵב אֶת קָרְבָּנְךָ.‬

‫25 הִתְפַּשֵּׁר מַהֵר עִם יְרִיבְךָ בְּעוֹדְךָ אִתּוֹ בַּדֶּרֶךְ, פֶּן יַסְגִּירְךָ הַיָּרִיב לַשּׁוֹפֵט, וְהַשּׁוֹפֵט לַשּׁוֹטֵר, וְתֻשְׁלַךְ לְבֵית הַסֹּהַר. 26 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ: לֹא תֵּצֵא מִשָּׁם עַד אֲשֶׁר תְּשַׁלֵּם אֶת הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה » (מתי ה’:23-26).‬

‫ישוע המשיח אמר שמוטב ליישב בעיה עם רענו לפני שמתפללים לאלוהים. ישוע המשיח הסביר שכדי שיהיו לנו יחסים טובים עם אלוהים, עלינו לקיים יחסים טובים עם רענו. עלינו ליישב בהקדם האפשרי את בעיותינו עם רענו, במיוחד אם חטאנו נגדו.‬

‫באותו פרק עצמו, אמר ישוע המשיח לאהוב את אויבינו (מתי ה’:38-48). את הפועל « לאהוב » בהקשר זה יש להבין במובן של אהבה מושכלת, מבלי שתהיה חדורה בהכרח בחיבה כלפי אויבנו. לדוגמה, כאשר אדם מעליב אותנו או מתנהג אלינו ברעה, האהבה המבוססת על עקרונות מקראיים תמנע מאיתנו להשיב עלבון תחת עלבון, או שנאה תחת שנאה. בדרך זו יישבר מעגל הקסמים של שנאה תחת שנאה, באמצעות המעגל החיובי שביקש ישוע המשיח: להשיב לשנאת אויבנו בשליטה עצמית, באהבה המבוססת על הגינות, נימוסים טובים, חינוך טוב והיגיון בריא (אל הגלטים ה’:22-23 « פרי רוח הקודש »). דרך פעולה זו תוכל אולי לעודד אותו לשנות את גישתו כלפינו.‬

‫המניעים למעשים‬
‫(טובים או רעים)‬
‫נחשבים באותה מידה כמו המעשים עצמם‬
‫(טובים או רעים)‬

‫« 27 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר: « לֹא תִּנְאָף. » 28 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם כִּי כָּל הַמַּבִּיט בְּאִשָּׁה כְּדֵי לַחְמֹד אוֹתָהּ כְּבָר נָאַף אוֹתָהּ בְּלִבּוֹ. 29 לָכֵן אִם עֵינְךָ הַיְּמָנִית מַכְשִׁילָה אוֹתְךָ, נַקֵּר אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ; כִּי מוּטָב לְךָ שֶׁיֹּאבַד אֶחָד מֵאֵיבָרֶיךָ מֵאֲשֶׁר יֻשְׁלַךְ כָּל גּוּפְךָ לַגֵּיהִנֹּם. 30 וְאִם יָדְךָ הַיְּמָנִית מַכְשִׁילָה אוֹתְךָ, קַצֵּץ אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ; כִּי מוּטָב לְךָ שֶׁיֹּאבַד אֶחָד מֵאֵיבָרֶיךָ מֵאֲשֶׁר יֵלֵךְ כָּל גּוּפְךָ לַגֵּיהִנֹּם » (מתי ה’:27-30).‬

‫הלב הסמלי מהווה את פנימיותו הרוחנית של האדם, המורכבת מהרהורים המלווים בדיבורים ובמעשים (טובים או רעים). ישוע המשיח היטיב להסביר מה הופך אדם לטהור או לטמא, בשל מצב לבו: « אֲבָל הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַפֶּה נוֹבְעִים מִן הַלֵּב, וְהֵם הַמְּטַמְּאִים אֶת הָאָדָם. כִּי מִן הַלֵּב יוֹצְאוֹת מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת, רְצִיחוֹת, נִאוּפִים, זְנוּת, גְּנֵבוֹת, עֵדֻיּוֹת שֶׁקֶר וְגִדּוּפִים. אֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים הַמְּטַמְּאִים אֶת הָאָדָם » (מתי ט »ו:18-20). במקרה זה, מתאר ישוע המשיח בן אנוש במצב של ערלת לב רוחנית, עם « ערלת לבו », עם מחשבותיו הרעות ההופכות אותו לטמא לפני אלוהים ובלתי ראוי לחיים (עיין שוב במשלי ד’:23). « הָאִישׁ הַטּוֹב מוֹצִיא טוֹב מֵאוֹצָרוֹ הַטּוֹב, וְהָאִישׁ הָרַע מוֹצִיא רַע מֵאוֹצָרוֹ הָרַע » (מתי י »ב:35). בחלק הראשון של הצהרתו של ישוע המשיח, הוא מתאר בן אנוש בעל לב נימול מבחינה רוחנית.‬

‫נקודת מבטו של ישוע המשיח על גירושין ונישואין מחדש‬

‫« 31 גַּם נֶאֱמַר: « כָּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יִתֵּן לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת. » 32 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם כִּי כָּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ – מִלְּבַד עַל דְּבַר זְנוּת – מֵבִיא אוֹתָהּ לִידֵי נִאוּף, וְהַנּוֹשֵׂא גְּרוּשָׁה נוֹאֵף » (מתי ה’:31-32).‬

‫« וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו פְּרוּשִׁים כְּדֵי לְנַסּוֹתוֹ וְאָמְרוּ: « הַאִם מֻתָּר לְאִישׁ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עַל כָּל דָּבָר? » עָנָה וְאָמַר: « הַאִם לֹא קְרָאתֶם כִּי הַבּוֹרֵא מֵרֵאשִׁית זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם, וְאָמַר: ‘עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד’? כָּךְ שֶׁאֵינָם עוֹד שְׁנַיִם, אֶלָּא בָּשָׂר אֶחָד. לָכֵן אֵת אֲשֶׁר חִבֵּר הָאֱלֹהִים – אָדָם אַל יַפְרִיד. » אָמְרוּ לוֹ: « מַדּוּעַ אֵפוֹא צִוָּה מֹשֶׁה לָתֵת סֵפֶר כְּרִיתוּת וּלְגָרֵשׁ אוֹתָהּ? » אָמַר לָהֶם: « מֹשֶׁה, בִּגְלַל קְשִׁי לְבַבְכֶם, הִתִּיר לָכֶם לְגָרֵשׁ אֶת נְשֵׁיכֶם, אֲבָל מֵרֵאשִׁית לֹא הָיָה כֵּן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי כָּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ – מִלְּבַד עַל דְּבַר זְנוּת – וְנוֹשֵׂא אַחֶרֶת, נוֹאֵף הוּא » » (מתי י »ט:3-9).‬

‫לפיכך, גירושין ונישואין מחדש מותרים רק על דבר זנות, כלומר יחסי מין שהמקרא מגנה, כגון ניאוף, הומוסקסואליות ומנהגים מיניים מעוותים אחרים. מה שמפר את קשרי הנישואין הם מותו של בן הזוג והזנות, בדרך כלל ניאוף. כמובן, במקרה של ניאוף, הגירושין אינם אוטומטיים. בן הזוג הנפגע יכול לסלוח. במקרה זה, בהסכמה הדדית, חיי הנישואין יכולים להתחדש. במצב זה, בן הזוג שנפגע קודם לכן לא יוכל מבחינה מקראית לחזור בו מהחלטתו (ואם כך יקרה [בעוד שאין הוכחה נוספת לניאוף], הוא לא יוכל להינשא מחדש). אם תהיה חזרה על המעשה עם הוכחה לניאוף, והפעם בן הזוג הנפגע אינו סולח, הוא יכול להתגרש ולהינשא מחדש. אלה העושים חישוב מעוות לפנות לניאוף, או למניפולציה כדי לחשוף את בן זוגם לניאוף, אם להשתמש בביטויו של המשיח (באמצעות שביתת מין ללא כל סיבה, כדי לדחוף את בן הזוג הנזקק לחטא), במטרה להפר את קשרי הנישואין המקודשים, תוך הסתמכות לאחר מכן על רחמיו של אלוהים כדי לזכות בסליחה – טועים טעות מרה: « יְהִי הַנִּשּׂוּאִין מְכֻבָּדִים בְּעֵינֵי הַכֹּל וּמִטַּת הַנִּשּׂוּאִין לְלֹא דֹּפִי, כִּי אֶת הַזּוֹנִים וְאֶת הַמְּנָאֲפִים יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים » (אל העברים י »ג:4).‬

כיבוד המילה הניתנת באמצעות אמירת האמת‬

‫« 33 עוֹד שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשׁוֹנִים: « לֹא תִשָּׁבַע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר, וְשַׁלֵּם לַיהוָה נְדָרֶיךָ. » 34 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אַל תִּשָּׁבְעוּ כְּלָל; לֹא בַּשָּׁמַיִם, כִּי כִּסֵּא הָאֱלֹהִים הֵם; 35 וְלֹא בָּאָרֶץ, כִּי הֲדוֹם רַגְלָיו הִיא; וְלֹא בִּירוּשָׁלַיִם, כִּי קִרְיַת מֶלֶךְ רָב הִיא. 36 אַף בְּרֹאשְׁךָ אַל תִּשָּׁבַע, כִּי אֵינְךָ יָכוֹל לַהֲפֹךְ שַׂעֲרָה אַחַת לִלְבָנָה אוֹ לִשְׁחוֹרָה. 37 אֶלָּא יְהִי דִּבּוּרְכֶם ‘כֵּן’ – כֵּן, וְ’לֹא’ – לֹא; וְכָל הַיּוֹתֵר עַל כֵּן – מִן הָרָע הוּא » (מתי ה’:33-37).‬

‫כיבוד המילה הניתנת מראה שעלינו לומר את האמת. כתוב: « אַל תְּשַׁקְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כִּי פְּשַׁטְתֶּם אֶת הָאָדָם הַיָּשָׁן עִם מַעֲלָלָיו » (אל הקולוסים ג’:9).‬

‫עלינו להיות אוהבי שלום‬
‫ורודפי שלום העושים שלום‬

‫« 38 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר: « עַיִן תַּחַת עַיִן וְשֵׁן תַּחַת שֵׁן. » 39 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אַל תִּתְקוֹמְמוּ נֶגֶד הָרָע; אֶלָּא מִי שֶׁסּוֹטֵר לְךָ עַל הַלְּחִי הַיְּמָנִית, הַפְנֵה אֵלָיו גַּם אֶת הָאַחֶרֶת. 40 וְאִם מִישֶׁהוּ רוֹצֶה לָרִיב אִתְּךָ בַּמִּשְׁפָּט וְלָקַחַת אֶת כֻּתָּנְתְּךָ, הַנַּח לוֹ גַּם אֶת הַמְּעִיל. 41 וְאִם מִישֶׁהוּ מְאַלֵּץ אוֹתְךָ לָלֶכֶת אִתּוֹ מִיל אֶחָד, לֵךְ אִתּוֹ שְׁנַיִם. 42 תֵּן לַמְּבַקֵּשׁ מִמְּךָ, וְאַל תִּפְנֶה עֹרֶף לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִלְווֹת מִמְּךָ בְּלִי רִבִּית » (מתי ה’:38-42).‬

להיות שלמים כפי שהאב השמימי שלם הוא‬
‫בגילוי אהבת הרע‬

‫« 43 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר: « אֱהַב אֶת רֵעֲךָ וּשְׂנָא אֶת אֹיִבְךָ. » 44 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אֶהֱבוּ אֶת אֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם, 45 לְמַעַן תִּהְיוּ בָּנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ עַל רָעִים וְעַל טוֹבִים וּמַמְטִיר עַל צַדִּיקִים וְעַל רְשָׁעִים. 46 כִּי אִם תֹּאהֲבוּ אֶת הָאוֹהֲבִים אֶתְכֶם, מַה שְּׂכַרְכֶם? הֲלֹא גַּם הַמּוֹכְסִים עוֹשִׂים כָּךְ. 47 וְאִם תִּשְׁאֲלוּ לִשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בִּלְבַד, מַה הַמְּיֻחָד בְּמַעֲשֵׂיכֶם? הֲלֹא גַּם הַגּוֹיִם עוֹשִׂים כָּךְ. 48 לָכֵן הֱיוּ שְׁלֵמִים, כְּמוֹ שֶׁאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׁלֵם הוּא » (מתי ה’:43-48).‬

‫את הפועל « לאהוב » בהקשר זה יש להבין במובן של אהבה מושכלת, מבלי שתהיה חדורה בהכרח בחיבה כלפי אויבנו. לדוגמה, כאשר אדם מעליב אותנו או מתנהג אלינו ברעה, האהבה המבוססת על עקרונות מקראיים תמנע מאיתנו להשיב עלבון תחת עלבון, או שנאה תחת שנאה. בדרך זו יישבר מעגל הקסמים של שנאה תחת שנאה, באמצעות המעגל החיובי שביקש ישוע המשיח: להשיב לשנאת אויבנו בשליטה עצמית, באהבה המבוססת על הגינות, נימוסים טובים, חינוך טוב והיגיון בריא (אל הגלטים ה’:22-23 « פרי רוח הקודש »). דרך פעולה זו תוכל אולי לעודד אותו לשנות את גישתו כלפינו.

‫הדרשה על ההר‬

‫(מתי פרק ו’)‬

‫נעבוד את אלוהים בענווה, בצניעות ובדיסקרטיות,‬
‫לכבוד אלוהים‬

‫« הִזָּהֲרוּ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת צִדְקַתְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי הָאָדָם כְּדֵי לְהֵרָאוֹת לָהֶם; אִם לֹא כֵן, אֵין לָכֶם שָׂכָר מֵאֵת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. 2 לָכֵן כַּאֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה מַתְּנוֹת חֶסֶד, אַל תִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר לְפָנֶיךָ כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים הַצְּבוּעִים בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת וּבָרְחוֹבוֹת כְּדֵי לְהִתְפָּאֵר בְּעֵינֵי בְּנֵי הָאָדָם. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: הֵם כְּבָר קִבְּלוּ אֶת שְׂכָרָם הַמָּלֵא. 3 וְאַתָּה, כַּאֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה מַתְּנוֹת חֶסֶד, אַל תֵּדַע שְׂמֹאלְךָ אֵת אֲשֶׁר עוֹשָׂה יְמִינְךָ, 4 כְּדֵי שֶׁמַּתְּנוֹת הַחֶסֶד שֶׁלְּךָ יִהְיוּ בַּסֵּתֶר; וְאָבִיךָ הָרוֹאֶה בַּסֵּתֶר יְשַׁלֵּם לְךָ. (…) 16 וְכַאֲשֶׁר אַתֶּם צָמִים, אַל תִּהְיוּ קוֹדְרִים כַּצְּבוּעִים, כִּי הֵם מְשַׁנִּים אֶת פְּנֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ לִבְנֵי הָאָדָם כְּצָמִים. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: הֵם כְּבָר קִבְּלוּ אֶת שְׂכָרָם הַמָּלֵא. 17 וְאַתָּה, כַּאֲשֶׁר אַתָּה צָם, סוּךְ אֶת רֹאשְׁךָ בְּשֶׁמֶן וּרְחַץ אֶת פָּנֶיךָ, 18 כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה צָם לִבְנֵי הָאָדָם, אֶלָּא לְאָבִיךָ אֲשֶׁר בַּסֵּתֶר; וְאָבִיךָ הָרוֹאֶה בַּסֵּתֶר יְשַׁלֵּם לְךָ » (מתי ו’:1-4, 16-18).‬

‫ישוע המשיח מזהיר את האדם העובד למען כבודו שלו כדי לקצור צורה של הכרה מצד בני האדם על המעשים שהוא מבצע – לא יהיה לו שכר מלבד הבלות כבודם של בני האדם, הקצר והכוזב מאוד, ושום שכר מאת אלוהים. האב השמימי גומל רק לבני אדם המתהלכים עמו בצניעות: « הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טּוֹב, וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ » (מיכה ו’:8). שכרו של אלוהים, בזכות מעשינו הטובים הנעשים תוך חוסר ידיעה כללי של בני האדם, הוא נצחי.‬

‫נזכיר את מה שאמר ישוע המשיח בתחילת דרשתו על ההר: תלמידיו הם אור העולם, והמעשים הטובים שהם עושים צריכים לפאר את אביו (מתי ה’:14-16). לפיכך, נהיה חרדים לכך שזכות מעשינו הטובים תיפול תמיד בחלקו של אלוהים: « לָכֵן, בֵּין שֶׁתֹּאכְלוּ וּבֵין שֶׁתִּשְׁתּוּ וּבֵין שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּל דָּבָר אַחֵר, עֲשׂוּ הַכֹּל לִכְבוֹד הָאֱלֹהִים » (הראשונה אל הקורינתים י’:31).‬

‫ישוע המשיח מלמד אותנו כיצד להתפלל לאביו השמימי‬

‫« 5 יְתֵרָה מִזֹּאת, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים, אַל תִּהְיוּ כַּצְּבוּעִים, כִּי הֵם אוֹהֲבִים לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲמִידָה בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת וּבְפִנּוֹת הָרְחוֹבוֹת הָרָאשִׁיִּים כְּדֵי לְהֵרָאוֹת לִבְנֵי הָאָדָם. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: הֵם כְּבָר קִבְּלוּ אֶת שְׂכָרָם הַמָּלֵא. 6 וְאַתָּה, כַּאֲשֶׁר אַתָּה מִתְפַּלֵּל, הִכָּנֵס אֶל חַדְרְךָ הַפְּנִימִי וּלְאַחַר שֶׁתִּנְעֹל אֶת הַדֶּלֶת הִתְפַּלֵּל אֶל אָבִיךָ אֲשֶׁר בַּסֵּתֶר; וְאָבִיךָ הָרוֹאֶה בַּסֵּתֶר יְשַׁלֵּם לְךָ. 7 וּבְהִתְפַּלֶּלְכֶם אַל תְּפַטְפְּטוּ לְלֹא הֶרֶף כַּגּוֹיִם, כִּי הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁבְּרֹב דִּבּוּרָם יִשָּׁמְעוּ. 8 לָכֵן אַל תִּדְמוּ לָהֶם, כִּי אֱלֹהִים אֲבִיכֶם יוֹדֵעַ מָה צְרָכֵיכֶם בְּטֶרֶם תְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ » (מתי ו’:5-8).‬

‫מדובר בפשטות בתזכורת לדיבר הראשון מבין עשרת הדיברות: עלינו לעבוד רק את יהוה. אל לנו להפנות את תפילותינו לישוע המשיח, משום שהוא בן האלוהים ולא האל הכול יכול. השליח פטרוס עצמו ציין את ישוע המשיח כבן האלוהים. לאחר תשובתו הנכונה, בירך ישוע המשיח את השליח פטרוס: « עָנָה שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וְאָמַר: « אַתָּה הוּא הַמָּשִׁיחַ, בֶּן הָאֱלֹהִים הַחַי. » אָז אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: « אַשְׁרֶיךָ שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹנָה, כִּי בָשָׂר וָדָם לֹא גִּלָּה לְךָ, אֶלָּא אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם » » (מתי ט »ז:16-17). נוסף על כך, יהוה אלוהים אינו חלק משילוש. תורת השילוש אינה מקראית.‬

‫« הָעוֹבְדִים הָאֲמִתִּיִּים » חייבים לעבוד את אלוהים ב« רוח », או באופן רוחני, ללא חפץ דתי אלילי, כגון צלב, פסלים, תמונות או מדליות הקשורים לפולחן מרים או ל« קדושים » אחרים. אם למשיחי יש חפצים כאלה, עליו להיפטר מהם או להשמיד אותם (מעשי השליחים י »ט:19-20). המשיחי חייב לעבוד את אלוהים ב« אמת » המוצגת במקרא (יוחנן י »ז:17 ; טימותיאוס ב’ ג’:16-17 ; פטרוס ב’ א’:20-21). על המשיחי שלא לעשות תנועות שאינן הולמות מבחינה מקראית לפני התפילה ואחריה, כגון הצטלבות. זהו מנהג לא-מקראי שלא היה קיים בתקופת השליחים. כפי שאמר השליח פאולוס בהשראה: « לָכֵן, אֲהוּבַי, בִּרְחוּ מֵעֲבוֹדַת אֱלִילִים » (הראשונה אל הקורינתים י’:14).‬

‫האם ראוי לחזור על תפילה זו באופן מכני, מבלי להרהר בה? על בסיס הצהרותיו של ישוע המשיח, ברור שלא. נוכל לקרוא שוב את מה שאמר על כך שאין לחזור באופן מכני, מבלי לחשוב, תמיד על אותם דברים בתפילותינו: « וּבְהִתְפַּלֶּלְכֶם אַל תְּפַטְפְּטוּ לְלֹא הֶרֶף כַּגּוֹיִם » (מתי ו’:7).‬

‫הדרשה על ההר‬

‫(מתי פרק ו’)‬

‫נעבוד את אלוהים בענווה, בצניעות ובדיסקרטיות,‬
‫לכבוד אלוהים‬

‫ישוע המשיח מלמד אותנו כיצד להתפלל לאביו השמימי‬

מה שיש לזכור מן התפילה לדוגמה‬

‫« לָכֵן כָּךְ עֲלֵיכֶם לְהִתְפַּלֵּל:‬

‫ »אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ. 10 תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ. יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ, כְּמוֹ בַּשָּׁמַיִם כֵּן גַּם בָּאָרֶץ. 11 אֶת לֶחֶם חֻקֵּנוּ תֵּן לָנוּ הַיּוֹם; 12 וּסְלַח לָנוּ עַל חוֹבוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁגַּם אָנוּ סָלַחְנוּ לְבַעֲלֵי חוֹבוֹתֵינוּ. 13 וְאַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן, כִּי אִם חַלְּצֵנוּ מִן הָרָע. »‬

‫14 כִּי אִם תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם עַל חַטֹּאתָם, יִסְלַח גַּם לָכֶם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם; 15 וְאִם לֹא תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם עַל חַטֹּאתָם, גַּם אֲבִיכֶם לֹא יִסְלַח לָכֶם עַל חַטֹּאתֵיכֶם » (מתי ו’:9-15).‬

‫עלינו להתפלל לאלוהים באהבה ובחיבה, כמו כאשר בן ובת פונים אל אביהם שאותו הם אוהבים עמוקות ובכנות. עלינו לדאוג לשמו, שיתקדש, דבר הכולל את הרצון להגן על שמו הטוב. עלינו להביע בפניו את רצוננו הכן שמטרתו הצודקת תתגשם עלי אדמות (מתי ו’:9-10). אנו מבינים שישוע המשיח מרמז היטב שתפילותינו, באופן כללי, צריכות להיות מעשה של עבודת אלוהים המופנה כלפיו, תוך הבעת תהילות והכרת תודה עמוקה על גילויי האהבה הרבים שהוא מפגין כלפינו. ספר תהילים נותן דוגמאות רבות לתהילות שנוכל להפנות אל יהוה אלוהים, כקטורת רוחנית נעימה עבורו: « תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת-עָרֶב » (תהילים קמ »א:2). יהוה אלוהים רגיש מאוד לכך שנאהב אותו ושנביע זאת במילותינו ובהתנהגותנו: « וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי » (שמות כ’:6). באמצעות תפילותינו והתנהגותנו, נשיב על אהבתו שהוא מפגין כלפינו, בכך שנאהב את אלוהים בחזרה. תהילים קמ »ה עשיר מאוד בתהילות המופנות לאלוהים: « אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד » (תהילים קמ »ה:1).‬

‫לאחר מכן, נוכל להתפלל לאלוהים תוך העלאת צרכינו האישיים ביתר פירוט, כגון שיעזור לנו במישור הרוחני והחומרי. נוכל לשתף את אלוהים ברגשותינו הכמוסים ביותר המטרידים אותנו, או להביע בפניו את שמחתנו בהודיה (ספר תהילים המקראי הוא אוסף פיוטי יקר ערך של רגשות המובעים כלפי אלוהים). ישוע המשיח, בחלקה האחרון של התפילה, מעודד אותנו לבקש מאלוהים שיעזור לנו להיאבק בחולשותינו, שאותן מנצל השטן כדי לפתות אותנו ובכך לפגוע בתומתנו (מתי ו’:11-13 ; אל הרומים ז’:21-25) (עיקרי האמונה הבסיסיים של המקרא (אין כניסה)).‬

‫במתי ו’:14-15, מראה ישוע המשיח שאיכות יחסינו עם אלוהים תלויה ביחסים שיש לנו עם רענו: « כִּי אִם תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם עַל חַטֹּאתָם, יִסְלַח גַּם לָכֶם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם; וְאִם לֹא תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם עַל חַטֹּאתָם, גַּם אֲבִיכֶם לֹא יִסְלַח לָכֶם עַל חַטֹּאתֵיכֶם » (מתי ה’:23-24 ; יוחנן א’ ג’:15 ; ד’:8).‬

‫יש לדחות את אהבת הכסף ואת הרדיפה אחר העושר‬

‫עלינו לבחור בין עבודת אלוהים לבין עבודת הממון‬

‫« 19 חִדְלוּ לֶאֱצֹר לָכֶם אוֹצָרוֹת עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר שָׁם עָשׁ וְחֶלְאָה מַשְׁחִיתִים, וְגַנָּבִים פּוֹרְצִים וְגוֹנְבִים. 20 אִצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת בַּשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר שָׁם לֹא עָשׁ וְלֹא חֶלְאָה מַשְׁחִיתִים, וְגַנָּבִים אֵינָם פּוֹרְצִים וְאֵינָם גוֹנְבִים. 21 כִּי בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר אוֹצָרְךָ שָׁם, שָׁם יִהְיֶה גַּם לְבָבְךָ.‬

‫22 נֵר הַגּוּף הִיא הָעַיִן. לָכֵן אִם עֵינְךָ פְּשׁוּטָה (בְּרִיאָה), כָּל גּוּפְךָ יִהְיֶה מוּאָר; 23 אֲבָל אִם עֵינְךָ רָעָה, כָּל גּוּפְךָ יִהְיֶה חָשׁוּךְ. לָכֵן אִם הָאוֹר אֲשֶׁר בְּךָ הוּא חֹשֶׁךְ, מַה גָּדוֹל הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה!‬

‫24 אֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲבֹד כְּעֶבֶד שְׁנֵי אֲדוֹנִים; כִּי אוֹ יִשְׂנָא אֶת הָאֶחָד וְיֶאֱהַב אֶת הַשֵּׁנִי, אוֹ יִדְבַּק בָּאֶחָד וְיָבוּז לַשֵּׁנִי. אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲבֹד כַּעֲבָדִים אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמָּמוֹן » (מתי ו’:19-24).‬

‫ברור שהמקרא אינו מגנה את העושר, כשם שאינו מעודד את העוני. ישוע המשיח מזהיר מפני יחסנו אל העושר, בזיקה למטרתנו העיקרית לשרת את אלוהים. ישוע המשיח, כמו המקרא כולו, מגנה את אהבת הכסף: « אֲבָל הַשּׁוֹאֲפִים לְהִתְעַשֵּׁר נוֹפְלִים לְנִסָּיוֹן וּלְפַח וּלְתַאֲווֹת רַבּוֹת, אֱוִילִיּוֹת וּמַזִּיקוֹת, הַמַּשְׁקִיעוֹת אֶת בְּנֵי הָאָדָם בְּשַׁחַת וּבַאֲבַדּוֹן. כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל הָרָעוֹת הִיא אַהֲבַת הַכֶּסֶף, וְיֵשׁ אֲשֶׁר מִתּוֹךְ שְׁאִיפָה לָהּ תָּעוּ מִן הָאֱמוּנָה וְדָקְרוּ אֶת עַצְמָם בְּמַכְאוֹבִים רַבִּים » (טימותיאוס א’ ו’:9-10). משמעות הביטוי « עַיִן פְּשׁוּטָה » (עין תמימה) היא כנה, ללא עקיפין, ממוקדת היטב, נדיבה – דבר התואם את השירות לאלוהים. « עַיִן רָעָה », מקולקלת, קנאית, מייצגת מטרות המבוססות על חמדנות ותאוות בצע – דבר התואם את השירות לאליל הממון.‬

‫ישוע המשיח מעודד להיות עשירים כלפי אלוהים: « וַיִּשָּׂא מָשָׁל לָהֶם לֵאמֹר: « שְׂדוֹתָיו שֶׁל אִישׁ עָשִׁיר אֶחָד הֵנִיבוּ יְבוּל רַב. וַיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: ‘מָה אֶעֱשֶׂה, כִּי אֵין לִי מָקוֹם לֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתִי?’ וַיֹּאמֶר: ‘זֹאת אֶעֱשֶׂה: אֶהֱרֹס אֶת אֲסָמַי וְאֶבְנֶה גְּדוֹלִים מֵהֶם, וְשָׁמָּה אֶאֱסֹף אֶת כָּל תְּבוּאָתִי וְאֶת כָּל טוּבִי; וְאֹמַר לְנַפְשִׁי: « נַפְשִׁי, יֵשׁ לָךְ טוּב רַב מֻנָּח לְשָׁנִים רַבּוֹת; הִנָּפְשִׁי, אִכְלִי, שְׁתִי וְשִׂמְחִי. »‘ אֲבָל אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: ‘חֲסַר דַּעַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה יִדְרְשׁוּ מִמְּךָ אֶת נַפְשְׁךָ; וַאֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ – לְמִי יִהְיֶה?’ כָּךְ הוּא הָאוֹצֵר אוֹצָרוֹת לְעַצְמוֹ וְאֵינוֹ עָשִׁיר כְּלַפֵּי הָאֱלֹהִים » » (לוקס י »ב:16-21).‬‬

ישוע המשיח מעודד אותנו לפתור את בעיותינו‬
‫יום ביומו‬

‫« 25 לָכֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: חִדְלוּ לִדְאֹג לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם מַה תֹּאכְלוּ אוֹ מַה תִּשְׁתּוּ, וְלֹא לְגוּפְכֶם מַה תִּלְבְּשׁוּ. הֲלֹא הַנֶּפֶשׁ חֲשׁוּבָה מִן הַמָּזוֹן וְהַגּוּף מִן הַמַּלְבּוּשׁ? 26 הַבִּיטוּ הֵיטֵב אֶל עוֹף הַשָּׁמַיִם, כִּי אֵינָם זוֹרְעִים וְאֵינָם קוֹצְרִים וְאֵינָם אוֹסְפִים לַאֲסָמִים; וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מְכַלְכֵּל אוֹתָם. הֲלֹא אַתֶּם יְקָרִים מֵהֶם הַרְבֵּה יוֹתֵר? 27 מִי מִכֶּם בִּדְאָגָתוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף אַמָּה אַחַת עַל אֹרֶךְ חַיָּיו? 28 וְעַל מַלְבּוּשׁ לָמָּה תִּדְאֲגוּ? קְחוּ לֶקַח מִשּׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה, הַבִּיטוּ אֵיךְ הֵן צוֹמְחוֹת; הֵן אֵינָן עֲמֵלוֹת וְאֵינָן טוֹווֹת; 29 אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁגַּם שְׁלֹמֹה בְּכָל הֲדָרוֹ לֹא הָיָה לָבוּשׁ כְּאַחַת מֵאֵלֶּה. 30 וְאִם אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, שֶׁהַיּוֹם יֶשְׁנוֹ וּמָחָר יֻשְׁלַךְ לַתַּנּוּר, מַלְבִּישׁ הָאֱלֹהִים כָּךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אֶתְכֶם, קְטַנֵּי אֱמוּנָה! 31 לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לְעוֹלָם וְאַל תֹּאמְרוּ: « מַה נֹּאכַל? » אוֹ « מַה נִּשְׁתֶּה? » אוֹ « מַה נִּלְבַּשׁ? » 32 כִּי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מְחַפְּשִׂים הַגּוֹיִם בְּלַהִיטוּת. כִּי אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יוֹדֵעַ שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים לְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.‬

‫33 לָכֵן הַמְשִׁיכוּ לְבַקֵּשׁ תְּחִלָּה אֶת הַמַּלְכוּת וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם. 34 לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לְעוֹלָם לְיוֹם מָחָר, כִּי לְיוֹם מָחָר יִהְיוּ הַדְּאָגוֹת שֶׁלּוֹ. דַּי לַיּוֹם צָרָתוֹ » (מתי ו’:25-34).‬

‫טבעי לחלוטין לחוש דאגה לנוכח בעיות, במיוחד אם הן חמורות. אולם ישוע המשיח אומר שדאגה מופרזת לא תאפשר לפתור את הבעיה. יתר על כן, הוא שואל שאלה זו כדי להראות שדאגה מופרזת היא עקרה: « מִי מִכֶּם בִּדְאָגָתוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף אַמָּה אַחַת עַל אֹרֶךְ חַיָּיו? » (פסוק 27). הדרך הטובה ביותר להתמודד עם דאגה היא האמון בכך שאלוהים יעזור לבני האדם הדואגים לעשות את רצונו, כשם שהוא דואג לכלל בריאתו: « נַעַר הָיִיתִי גַּם-זָקַנְתִּי וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ-לָחֶם » (תהילים ל »ז:25). ישוע המשיח מעודד את בני האדם לחיות בהווה (התחום במקרה זה ביום אחד) כדי לפתור את הבעיות, משום שהעבר אינו קיים עוד והעתיד אינו קיים. רעיון פשוט זה, כאשר מפנימים אותו היטב, מאפשר שלא להזין דאגה מופרזת משום ש« דַּי לַיּוֹם צָרָתוֹ ». בעצותיו על התפילה אמר ישוע המשיח: « כִּי אֱלֹהִים אֲבִיכֶם יוֹדֵעַ מָה צְרָכֵיכֶם בְּטֶרֶם תְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ » (מתי ו’:8). בנוגע לצורך במזון, כתוב בתפילה לדוגמה: « אֶת לֶחֶם חֻקֵּנוּ תֵּן לָנוּ הַיּוֹם » (מתי ו’:11).‬

‫לפיכך מוטב להימנע מציפייה מוקדמת מופרזת העלולה להוליד דאגה חולנית. נפתור את בעיותינו ככל שהן מופיעות, תוך מתן אמון באלוהים: « בְּטַח אֶל-יְהוָה בְּכָל-לִבֶּךָ וְאֶל-בִּינָתְךָ אַל-תִּשָּׁעֵן. בְּכָל-דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ » (משלי ג’:5-6).‬

***

Other Middle Eastern languages:

Arabic: ستة مواضيع لدراسة الكتاب المقدس

Farsi (Persian): شش موضوع برای مطالعه کتاب مقدس

yiddish: זעקס ביבל שטודיע טעמעס

Urdu : چھ بائبل مطالعہ کے موضوعات

Table of contents of the http://yomelyah.fr/ website

Reading the Bible daily, this table of contents contains informative Bible articles (Please click on the link above to view it)…

Bible Articles Language Menu

Table of languages of more than seventy languages, with six important biblical articles, written in each of these languages…

Site en Français: http://yomelijah.fr/

Sitio en español: http://yomeliah.fr/