שמחה בתקווה הנוצרית לחיי נצח
מבוא לתקוות חיי הנצח
בתוכן של המקרא כולו, הברית הישנה והברית החדשה, קיימת התורה של תקוות חיי נצח עלי אדמות, בגן עדן משוקם, ותקווה לחיות בשמיים. הביטוי « חיי נצח » אינו מופיע ישירות בברית הישנה, אך אין פירוש הדבר שהוא אינו משתמע ממנה, ובמיוחד באמצעות תחיית מתים ארצית עתידית:
« אִם-יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה? כָּל-יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד-בּוֹא חֲלִיפָתִי. תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ; לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף » (איוב י »ד:14-15).
בעיקר ישוע המשיח, בן האלוהים, הוא שלימד תקווה זו עבור כל בני האדם, בתנאי שיגלו אמונה בקורבנו: « כִּי כֹה אָהַב הָאֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ, לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם. (…) הַמַּאֲמִין בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם; וְהַמְּמָרֶה אֶת הַבֵּן לֹא יִרְאֶה חַיִּים, אֶלָּא זַעַם אֱלֹהִים שׁוֹרֶה עָלָיו » (יוחנן ג’:16, 36).
אף ששתי תקוות אלו מבוססות, באופן כללי, בקריאת מכלול דבריו של המשיח, של השליחים ואף של בני דורם, אנו נוכחים לדעת שהן אינן מנוסחות כדוגמה או מוזכרות באופן ישיר במקרא. לדוגמה, ישוע המשיח דיבר בפשטות על חיי הנצח, מבלי להבחין בהכרח בין התקווה השמימית לתקווה הארצית (מתי י »ט:16, 29 ; כ »ה:46 ; מרקוס י’:17, 30 ; יוחנן ג’:15, 16, 36 ; ד’:14, 35 ; ה’:24, 28, 29 [בדברו על התחייה, הוא אפילו אינו מזכיר שהיא תהיה ארצית (אף שכך יהיה הדבר)], 39 ; ו’:27, 40, 47, 54 [ישנן הפניות רבות נוספות שבהן ישוע המשיח אינו מבחין בין חיי נצח בשמיים לבין חיי נצח עלי אדמות]). לפיכך, אין צורך להפוך שתי תקוות אלו ל« דוגמה » והן אינן צריכות ליצור הבדלה בין המשיחיים, למשל במסגרת ציון ערב הזיכרון למותו של ישוע המשיח. וכמובן, הכפפת שתי תקוות אלו לאכילת הלחם ולשתיית הכוס היא חסרת כל בסיס מקראי לחלוטין.
ההסברים המקראיים המובאים כאן ניתנים ללא דוגמטיות, כלומר, ברור שקוראים מסוימים לא תמיד יסכימו. לדוגמה, בנוגע לתקווה השמימית, כתוב במקרא שיהיו 144,000 איש שיצטרפו אל ישוע המשיח בשמיים (התגלות י »ד:1-5). יש הסבורים שיש להבין מספר זה כפשוטו (זו הקו המערכתי של אתר זה) ואחרים סבורים שמדובר במספר סמלי. בנוגע להמון הרב שיעבור את הצרה הגדולה כדי לזכות בחיי נצח, יש הסבורים שהוא יהיה עלי אדמות (זו הקו המערכתי של אתר זה) ואחרים סבורים שהוא יהיה בשמיים (התגלות ז’:9-17). מכל מקום, האב השמימי, באמצעות בנו ישוע המשיח, הוא שיחליט בסופו של דבר על מספר המשיחיים הנאמנים שיצטרפו לבנו בשמיים – אם יהיו אלה 144,000 בלבד, או מיליוני בני אדם (לרבות ההמון הרב). שתי השקפות אלו אינן משנות דבר במשמעות ההסברים שיובאו להלן.
רוח ההוראה המקראית המוצגת באתר זה כולו תואמת את הכתוב באיגרת אל המשיחיים ברומא וכן אל המשיחיים בקורינתוס: « וֵאלֹהֵי הַסַּבְלָנוּת וְהַנֶּחָמָה יִתֵּן לָכֶם לִהְיוֹת בְּרוּחַ אַחַת בֵּינֵיכֶם כְּפִי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, לְמַעַן תְּפָאֲרוּ פֶּה אֶחָד וּבְהַסְכָּמָה אַחַת אֶת הָאֱלֹהִים וַאֲבִי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ » (אל הרומים ט »ו:5-6). « וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם, אַחַי, בְּשֵׁם אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁתְּהֵא שָׂפָה אַחַת לְכֻלְּכֶם וְלֹא יִהְיוּ בֵּינֵיכֶם פִּלּוּגִים, אֶלָּא תִּהְיוּ מְאֻחָדִים בְּמַחֲשָׁבָה אַחַת וּבְדֵעָה אַחַת » (הראשונה אל הקורינתים א’:10). לפיכך, אי-הסכמה לגבי הבנות מסוימות של המקרא אינה צריכה למנוע מכלל המשיחיים הנאמנים והנבונים להיות בעלי אותה גישה מחשבתית של המשיח, כדי לפאר את אביו השמימי פה אחד. בתפילה הכתובה ביוחנן פרק י »ז, מבקש ישוע המשיח מאביו שתלמידיו ילכו בעקבותיו בהסכמה מלאה: « וְלֹא בַּעַד אֵלֶּה בִּלְבַד אֲנִי מִתְפַּלֵּל, אֶלָּא גַּם בַּעַד הַמַּאֲמִינִים בִּי עַל פִּי דְּבָרָם; שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה, אָבִי, בִּי וַאֲנִי בְּךָ, שֶׁגַּם הֵם יִהְיוּ אֶחָד בָּנוּ, לְמַעַן יַאֲמִין הָעוֹלָם כִּי אַתָּה שְׁלַחְתָּנִי » (יוחנן י »ז:20-21).
כך, השיתוף בתקווה נפלאה זו של חיי הנצח, ובאופן כללי יותר בידע המקראי, נעשה מתוך אהבת אחים, כדי לעודד, לבנות את האמונה ולנחם את האנשים המודאגים ורפי הידיים: « אִם אֲדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת בְּנֵי אָדָם וּמַלְאָכִים וְאֵין בִּי אַהֲבָה, הָיִיתִי כִּנְחֹשֶׁת הוֹמָה אוֹ כִּמְצִלְתַּיִם מְרִיעִים » (הראשונה אל הקורינתים י »ג:1). מטרת אתר זה אינה להעביר ידע אינטלקטואלי גרידא, שבסופו של דבר הוא עקר עבור מי שמקבל אותו כך בלבד; המטרה היא להעביר ידע רוחני המבוסס על אהבת אחים המניעה לפעולה ולשירות הזולת: « יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁלְּכֻלָּנוּ יֵשׁ דַּעַת. הַדַּעַת מְנַפַּחַת, אֲבָל הָאַהֲבָה בּוֹנָה » (הראשונה אל הקורינתים ח’:1).
השמחה שבתקווה היא האנרגיה של כוח הסבל שלנו
« וּכְשֶׁיָּחֵלּוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לִקְרוֹת, הִתְעוֹדְדוּ וּשְׂאוּ רָאשֵׁיכֶם, כִּי קְרֵבָה גְּאֻלַּתְכֶם »
(לוקס כ »א:28)
לאחר שתיאר אירועים דרמטיים שיקדמו לקץ סדר הדברים הזה, ברגע שאמור להיות המדאיג ביותר ושבו אנו חיים כיום, אמר ישוע המשיח לתלמידיו « לשאת את ראשם » משום שהגשמת תקוותנו קרבה.
כיצד לשאוב שמחה בלב הניסיונות האישיים? השליח פאולוס כתב שעלינו ללכת בעקבות דוגמתו של ישוע המשיח: « לָכֵן גַּם אֲנַחְנוּ, אֲשֶׁר עֲנַן עֵדִים גָּדוֹל כָּל כָּךְ מַקִּיף אוֹתָנוּ, נָסִיר כָּל מַשָּׂא וְאֶת הַחֵטְא הַלּוֹפֵת אוֹתָנוּ בְּקַלּוּת, וְנָרוּץ בְּסַבְלָנוּת אֶת הַמֵּרוֹץ הֶעָרוּךְ לְפָנֵינוּ, בְּהַבִּיטֵנוּ אֶל מְכוֹנֵן הָאֱמוּנָה וּמַשְׁלִימָהּ, יֵשׁוּעַ, אֲשֶׁר בְּעַד הַשִּׂמְחָה הָעֲרוּכָה לְפָנָיו סָבַל עֵץ הוֹקָעָה בְּבוּזוֹ לַחֶרְפָּה, וְיָשַׁב לִימִין כִּסֵּא הָאֱלֹהִים. אָכֵן, הִתְבּוֹנְנוּ הֵיטֵב בְּזֶה שֶׁסָּבַל הִתְנַגְּדוּת כָּזֹאת מִצַּד חוֹטְאִים הַפּוֹעֲלִים נֶגֶד טוֹבָתָם שֶׁלָּהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַיְּפוּ וְלֹא תִּרְפֶּינָה נַפְשׁוֹתֵיכֶם » (אל העברים י »ב:1-3).
ישוע המשיח שאב את האנרגיה של כוח הסבל שלו, לנוכח הניסיונות, מתוך שמחת התקווה שהייתה ערוכה לפניו. חשוב לשאוב אנרגיה כדי להזין את כוח הסבל שלנו מתוך ה« שמחה » שבתקוותנו לחיי נצח, הערוכה לפנינו. באשר לניסיונותינו, ישוע המשיח אמר להתמודד עמם יום ביומו: « לָכֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: אַל תִּדְאֲגוּ לְנַפְשְׁכֶם מַה תֹּאכְלוּ וּמַה תִּשְׁתּוּ, וְלֹא לְגוּפְכֶם מַה תִּלְבְּשׁוּ. הֲלֹא הַנֶּפֶשׁ חֲשׁוּבָה מִן הַמָּזוֹן וְהַגּוּף מִן הַמַּלְבּוּשׁ? הַבִּיטוּ אֶל עוֹף הַשָּׁמַיִם: הֵם אֵינָם זוֹרְעִים וְאֵינָם קוֹצְרִים וְאֵינָם אוֹסְפִים לַאֲסָמִים, וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מְכַלְכֵּל אוֹתָם. הֲלֹא אַתֶּם יְקָרִים מֵהֶם הַרְבֵּה יוֹתֵר? מִי מִכֶּם בִּדְאָגָתוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף אַמָּה אַחַת עַל אֹרֶךְ חַיָּיו? וְעַל מַלְבּוּשׁ לָמָּה תִּדְאֲגוּ? הִתְבּוֹנְנוּ בְּשׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה אֵיךְ הֵן צוֹמְחוֹת: הֵן אֵינָן עֲמֵלוֹת וְאֵינָן טוֹווֹת. אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁגַּם שְׁלֹמֹה בְּכָל הֲדָרוֹ לֹא הָיָה לָבוּשׁ כְּאַחַת מֵהֶן. וְאִם אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, שֶׁהַיּוֹם יֶשְׁנוֹ וּמָחָר יֻשְׁלַךְ לַתַּנּוּר, מַלְבִּישׁ הָאֱלֹהִים כָּכָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אֶתְכֶם, קְטַנֵּי אֱמוּנָה! לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ וְאַל תֹּאמְרוּ: « מַה נֹּאכַל? » אוֹ « מַה נִּשְׁתֶּה? » אוֹ « מַה נִּלְבַּשׁ? », כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה מְבַקְשִׁים הַגּוֹיִם; הֲרֵי אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יוֹדֵעַ שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים לְכָל אֵלֶּה » (מתי ו’:25-32). העיקרון פשוט: עלינו לנצל את ההווה כדי לפתור את הבעיות הצצות בהדרגה, תוך מתן אמון באלוהים שיעזור לנו למצוא פתרון: « אֶלָּא בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם. לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לְיוֹם מָחָר, כִּי יוֹם מָחָר יִדְאַג לְעַצְמוֹ; דַּי לַיּוֹם צָרָתוֹ » (מתי ו’:33-34). יישום עיקרון זה יסייע לנו לנהל טוב יותר את האנרגיה המנטלית והרגשית כדי להתמודד עם בעיותינו היומיומיות. ישוע המשיח מזהיר מפני ציפייה מופרזת, ואף חולנית, לבעיות או לניסיונות העלולים להכביד על רוחנו וליצור תחושות חולניות של פחד ואימה, דבר שעלול, בטווח הארוך, ליטול מאיתנו כל אנרגיה רוחנית (השווה עם מרקוס ד’:18-19).
אם נשוב לעידוד הכתוב באל העברים י »ב:1-3, עלינו להשתמש ביכולתנו המנטלית להשליך את עצמנו אל העתיד באמצעות השמחה שבתקווה, המהווה חלק מפרי רוח הקודש: « וּפְרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, אֱמוּנָה, עֲנָוָה וּשְׁלִיטָה עַצְמִית; כְּנֶגֶד אֵלֶּה אֵין תּוֹרָה » (אל הגלטים ה’:22-23). כתוב במקרא שיהוה הוא אל מאושר ושהמשיחי מבשר « בְּשׂוֹרַת כְּבוֹד הָאֵל הַמְּאֻשָּׁר » (טימותיאוס א’ א’:11). בעוד שסדר דברים זה מעולם לא היה שרוי בחשכה רוחנית כה עמוקה, עלינו להיות מוקדים של אור באמצעות הבשורה שאנו חולקים, אך גם באמצעות שמחת תקוותנו שאנו רוצים להקרין על אחרים: « אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם. עִיר שׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר. גַּם אֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה וְשָׂמִים אוֹתָהּ תַּחַת אֵיפָה, אֶלָּא עַל כַּן הַמְּנוֹרָה וְהִיא מְאִירָה לְכָל אַנְשֵׁי הַבַּיִת. כָּךְ יָאֵר אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי הָאָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיפָאֲרוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם » (מתי ה’:14-16). המאמר הבא, המבוסס על תקוות חיי הנצח, חובר מתוך מטרה זו של השמחה שבתקווה: « שִׂמְחוּ וְגִילוּ, כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם » (מתי ה’:12). נהפוך את שמחת יהוה למעוזנו: « אַל-תֵּעָצֵבוּ כִּי-חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם » (נחמיה ח’:10).
« וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ » (דברים ט »ז:15)
חיי נצח באמצעות שחרור האנושות
מעבדות החטא
השחרור באמצעות החלת
כופר קורבן המשיח
« כְּמוֹ שֶׁבֶּן הָאָדָם לֹא בָּא כְּדֵי שֶׁיְּשָׁרְתוּ אוֹתוֹ, אֶלָּא כְּדֵי לְשָׁרֵת וְלָתֵת אֶת נַפְשׁוֹ כֹּפֶר תַּחַת רַבִּים »
(מתי כ’:28)
« וַיהוָה שָׁב אֶת-שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ, וַיֹּסֶף יְהוָה אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה » (איוב מ »ב:10). כך יהיה גם לגבי כל חברי ההמון הרב שישרדו את הצרה הגדולה. יהוה אלוהים, באמצעות המלך ישוע המשיח, יזכור אותם בחיבה ויעתיר עליהם ברכות, כפי שהזכיר התלמיד יעקב: « הִנֵּה אָנוּ מְאַשְּׁרִים אֶת הַמַּחֲזִיקִים מַעֲמָד. שְׁמַעְתֶּם עַל סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל אִיּוֹב וּרְאִיתֶם אֶת הַתּוֹצָאָה שֶׁהֵבִיא יְהוָה, כִּי מָלֵא רַחֲמִים יְהוָה וְחַנּוּן » (יעקב ה’:11).
(לקורבן המשיח יש ערך של כפרה המאפשר את סליחתו של אלוהים, וערך של כופר המאפשר החלפת גוף באמצעות התחייה, התחדשות באמצעות ריפוי והשבת הנעורים)
השחרור באמצעות החלת הכופר יאפשר את קץ המחלות:
« וּבַל-יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי; הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן » (ישעיהו ל »ג:24).
« אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה. אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם, כִּי-נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה » (ישעיהו ל »ה:5-6).
השחרור באמצעות החלת הכופר יאפשר את השבת הנעורים:
« רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר, יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו » (איוב ל »ג:25).
השחרור באמצעות החלת הכופר יאפשר את תחיית המתים:
« וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם » (דניאל י »ב:2).
« וְיֵשׁ לִי תִּקְוָה בֵּאלֹהִים, אֲשֶׁר גַּם הֵם מְיַחֲלִים לָהּ, כִּי עֲתִידָה לִהְיוֹת תְּחִיָּה הֵן שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהֵן שֶׁל הָרְשָׁעִים » (מעשי השליחים כ »ד:15) (ניהול התחייה הארצית; התחייה השמימית; התחייה הארצית)
מלכות אלוהים תנהל את כדור הארץ
« וָאֵרֶא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה, כִּי הַשָּׁמַיִם הָרִאשׁוֹנִים וְהָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה עָבְרוּ, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ עוֹד. וְאֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, רָאִיתִי יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם מֵאֵת הָאֱלֹהִים, מוּכָנָה כְּכַלָּה מְקֻשֶּׁטֶת לְבַעְלָהּ. וָאֶשְׁמַע קוֹל גָּדוֹל מִן הַכִּסֵּא אוֹמֵר: « הִנֵּה מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי הָאָדָם וְהוּא יִשְׁכֹּן עִמָּהֶם, וְהֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַמִּים וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם. וּמָחָה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם, וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד; גַּם אֵבֶל וּזְעָקָה וּכְאֵב לֹא יִהְיוּ עוֹד, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ. » » (התגלות כ »א:1-4) (הניהול הארצי של מלכות אלוהים; הנשיא; הכוהנים; הלוויים).
« שִׂמְחוּ בַיהוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים, וְהַרְנִינוּ כָּל-יִשְׁרֵי-לֵב » (תהילים ל »ב:11)
הצדיקים יחיו לנצח
והרשעים ייעלמו
« אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים, כִּי הֵמָּה יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ » (מתי ה’:5).
« וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע, וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל-מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ. וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ-אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל-רֹב שָׁלוֹם. זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו. אֲדֹנָי יִשְׂחַק-לוֹ כִּי-רָאָה כִּי-יָבֹא יוֹמוֹ. חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי-דָרֶךְ. חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה. (…) כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי יְהוָה כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ. (…) כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים יְהוָה. (…) צַדִּיקִים יִירְשׁוּ-אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ. (…) קַוֵּה אֶל-יְהוָה וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ; בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה. (…) שְׁמָר-תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי-אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם. וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו, אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה. וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהוָה, מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה. וַיַּעְזְרֵם יְהוָה וַיְפַלְּטֵם; יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי-חָסוּ בוֹ » (תהילים ל »ז:10-15, 17, 20, 29, 34, 37-40).
« לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר. כִּי-יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ-אָרֶץ וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָהּ. וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ וּבוֹגְדִים יִסְּחוּ מִמֶּנָּה. (…) בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס. זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב » (משלי ב’:20-22 ; י’:6-7).
המלחמות ייפסקו, יהיה שלום בלבבות
ובכל כדור הארץ
« שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר: « אֱהַב אֶת רֵעֲךָ וּשְׂנָא אֶת אֹיִבְךָ. » וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אֶהֱבוּ אֶת אֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם, לְמַעַן תִּהְיוּ בָּנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ עַל רָעִים וְעַל טוֹבִים וּמַמְטִיר עַל צַדִּיקִים וְעַל רְשָׁעִים. כִּי אִם תֹּאהֲבוּ אֶת הָאוֹהֲבִים אֶתְכֶם, מַה שְּׂכַרְכֶם? הֲלֹא גַּם הַמּוֹכְסִים עוֹשִׂים כָּךְ. וְאִם תִּשְׁאֲלוּ לִשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בִּלְבַד, מַה הַמְּיֻחָד בְּמַעֲשֵׂיכֶם? הֲלֹא גַּם הַגּוֹיִם עוֹשִׂים כָּךְ. לָכֵן הֱיוּ שְׁלֵמִים, כְּמוֹ שֶׁאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׁלֵם הוּא » (מתי ה’:43-48).
« כִּי אִם תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם עַל חַטֹּאתָם, יִסְלַח גַּם לָכֶם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם; וְאִם לֹא תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם, גַּם אֲבִיכֶם לֹא יִסְלַח לָכֶם עַל חַטֹּאתֵיכֶם » (מתי ו’:14-15).
« אָז אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: « הָשֵׁב אֶת חַרְבְּךָ אֶל מְקוֹמָהּ, כִּי כָּל הָאוֹחֲזִים בַּחֶרֶב – בַּחֶרֶב יֹאבֵדוּ » » (מתי כ »ו:52).
« לְכוּ-חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְהוָה אֲשֶׁר-שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ. מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד-קְצֵה הָאָרֶץ; קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית, עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ » (תהילים מ »ו:9-10).
« וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת; לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה » (ישעיהו ב’:4).
« וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים. וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה וְאֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו; כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד-רָחוֹק, וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת; לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד, כִּי-פִי יְהוָה צְבָאוֹת דִּבֵּר » (מיכה ד’:1-4).
יהיה שפע של מזון על פני כל כדור הארץ
« יְהִי פִסַּת-בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים, יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ, וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ » (תהילים ע »ב:16).
« וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר-תִּזְרַע אֶת-הָאֲדָמָה וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן; יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב » (ישעיהו ל’:23).
***
Other Middle Eastern languages:
Arabic: ستة مواضيع لدراسة الكتاب المقدس
Farsi (Persian): شش موضوع برای مطالعه کتاب مقدس
yiddish: זעקס ביבל שטודיע טעמעס
Urdu : چھ بائبل مطالعہ کے موضوعات
Table of contents of the http://yomelyah.fr/ website
Reading the Bible daily, this table of contents contains informative Bible articles (Please click on the link above to view it)…
Table of languages of more than seventy languages, with six important biblical articles, written in each of these languages…
Site en Français: http://yomelijah.fr/
Sitio en español: http://yomeliah.fr/
Site em português: http://yomelias.fr/
You can contact to comment, ask for details (no marketing)…
***